אני אלמנה מזה 4 שנים. בני הבוגר תלמיד ישיבה וגר עמי בבית. יש לי חבר דתי שרוצה להנשא אך אני יודעת שאם נינשא יווצרו בעיות עם בני הצעיר.
בני בן 20 לומד בישיבת הסדר אך מגיע הביתה כל ערב. למרות גילו קשה לו להיות בפנימיה ישיבתית והוא זקוק לי עדיין. חברי לעומת זאת רוצה לפתוח דף חדש ומבקש קצת שאתנתק ואהיה עמו ולא עם בני. לא איכפת לו לארח את בני בשבתות אבל לא על בסיס יומי.
אני יודעת מה המצב ואני מפחדת שבני יעבור שוב משבר למרות שבני מעודד אותי להינשא ולא מעוניין שאמשיך בקשר עם חברי ללא נישואין. לצערי אנו גם חיים חיי אישות כי הקשר נמשך כבר שנתיים. מה לעשות. אני מרגישה שאני לא בסדר מבחינה דתית אך איני רואה פתרון לבעיה. אולי ליועצים יש עצה.
תשובה
שואלת יקרה,
את מגלה רגישות רבה בהתחשבותך גם בבנך וגם בבן זוגך ואני מתרשמת שאת מנסה בכל כוחך להלך בן הטיפות. זכית ואהבה שנייה וכמובן שלא מוותרים על כך בקלות. לא ברור לי מערכת היחסים בינך לבין בנך אך אני מניחה שעקב האבדן של בעלך נוצרה בינכם איזושהי תלות. אולי יש מקום לשקול פרידה בהדרגה מבנך, מאחר ותלות בגיל 20 אינו כה בריא. כמובן שזו צריכה להיות החלטה בריאה שלך עם בנך ולא לערך בכך את בן הזוג מאחר ובנך עלול לזנוא את בן זוגך אם יסתבר לו שהוא הגורם להפרדותך האיטית מהתלות ביניכם.
אני ממליצה בחום לפנות לייעוץ ואולי בנך ובן זוגך יצורפו לייעוץ כייעוץ משפחתי מערכתי וביחד תמצאו נוסחה שתביא את כולכם למשפחה שמחה ומאושרת.
בהצלחה רבה
אלישבע פרידמן
יועצת נשואין
קרית אתא/מורשת