ושוב אחריי שלושה חודשים והבחורה באמת נפלאה, ואני כמעט ולא מוצא חסרונות (יש כמה דברים, אבל תמיד אמרתי לעצמי שאני אוכל להתגבר עליהם). אבל למה אין רגש??? ובפעם הקודמת אחריי שנפרדנו, בגלל זה, היה לי ממש קשה. אבל באמת שלא יכולתי לומר שאני אוהב אותה. באמת לא יכולתי לומר לה שהיא המיוחדת לי מכולם. למה?
תשובה
שלום
ולמה כן? מי אמר שאהבה צריכה לפרוח כמו בשמי ורדים בגן שושנים? (ולשושנים יש גם קצת קוצים).
החיים זה לא סרט הוליוודי ולא תמיד הכל נוצץ ויש זיקוקים של אהבה. את האהבה בונים יחד.
בכלל, כדאי לך לדעת שגם האהבה שאתה מחפש שחלק מהזוגות שמתחתנים מוצאים אותה אחרי מספר חודשים היא נעלמת לכולם! ואז צריך לחפש סוג אחר של אהבה.
אהבה אמיתית ופנימית יותר ולא אהבה חיצונית כפי שהיה נראה בתחילת הקשר.
זה שאתה לא מרגיש חום אהבה אינו אומר כלום ואינו סיבה להיפרד. זאת אומרת אם שאר הפרמטרים נמצאים ויש קשר ביניכם. מספיק שיהיה ניצוץ קטן של אהבה שאח"כ ביחד תלמדו להדליק אותו יותר ולעשות ממנו אש גדולה.
זה הכלל. איך גם אפשר להגיד "אני אוהב אותך" בלי שאתה מכיר את כל מעלותיה וכו' מה שזוגות צעירים אומרים זאת זה באופן חיצוני ולא תמיד אמיתי ופנימי.
רוב הזוגות שדיברתי אתם אומרים ש"אני אוהב אותך" אמיתי וכנה מתגלה אחרי מספר שנות נישואין!
רק אחרי מספר שנים של נישואין אפשר לגלות ש"אשת חיל מי ימצא...ואת עלית על כולנה". זה לא משהו שמגלים בהתחלה. אחרת בשביל מה מתחתנים? אם כבר יודעים הכל מראש אז מה נשאר לעשות ולעבוד אחרי החתונה?
עדיף להתחיל בנקודת פתיחה נמוכה ולהתעלות מאשר להתחיל בנקודת פתיחה גבוהה וליפול, ואח"כ לנסות ולעבוד כדי לעלות שוב.
כל החיים הם עליות ומורדות ועובדים כדי לעלות, וכך הוא גם בקשר לחיי נישואין לקשר בין איש לאשתו.
בהצלחה
ושתבשר בשורות טובות (-:
יוסי פרידמן