שלום רב,
אני עומדת להינשא ב"ה בעוד כחודש.
שנינו חוזרים בתשובה די בתחילת הדרך.
היכרנו בשידוך, לאחר שבועיים בהם נפגשנו כמעט כל יום הוא הציע לי להינשא ואמרתי כן. שנינו מעל גיל 30. עש שאמרתי כן הכל היה בסדר. בחודש שעבר מאז אני חווה ייסורי נפש גדולים. כל השדים של מורכבות הנפש שלי משנים עולים למעלה ואני מרגישה שאולי עשיתי שטות. אני רואה רק חסרונות בו מאז שהסכמתי, כל הזמן מה לא מתאים.
אם אני מסתכלת על זה בעיניים הדתיות שלי אז לכאורה: בחור טוב, סבלני, רוצה מאד להקים בית ומשפחה, לא מפריע לו הגיל שלי (הוא צעיר ממני בארבע שנים) למרות שזה אומר שלא יהיו לנו הרבה ילדים. הוא רוצה ללמוד יותר ולקיים יותר ויותר מצוות.
כל זה גם אני רוצה אבל
רוב הזמן אני מסתכלת בעיניים החילוניות שלי עדיין:
אני חווה סערות נפש גדולות, ממש איבוד שליטה, כעס על כל המקומות שבהם הדעות שלנו שונות, הרגשה מתמדת שאנחנו לא מתאימים. מוציאה עליו הרבה כעס (שאגב מול ההתקפים שלי הוא רק עומד בשקט ואומר ב"ה הכל יהיה בסדר ואחרי החתונה זה יעבור לך)
אני מרגישה שהוא סגור, קשה לו עם כל מקום חדש, נעול בתוך שגרה של היום שלו, סדרים של היום.
אני מרגישה שיש הרבה מקומות שבהם הרצון שלו לא מספיק חזק (למשל בפרנסה, או בלהפסיק לעשן) לא לגבי החתונה.
כל פעם שאני מדברת על המון נושאים שמעניינים אותי ברגע שהוא שואל אותי מאיפה אני יודעת את זה ואני אומרת שזה מכל מיני דברים שלמדתי אבל זה לא מרבנים הוא לא מוכן לשמוע כלום.
אני מרגישה שהוא רדוד והרבה פחות מודע ממני (למרות מידת הכעס שלי שצריכה עבודה רצינית)
אני מקורבת לחב"ד הוא מקורב לברסלב ומתנגד לקרבה שלי לחב"ד
אני מרגישה שהעולם הוא נפלא , מלא גוונים, סוער, מלא קדושה, שיש בו הרבה חוכמות: ספרים שנכתבו, אומנות, יצירות, פסיכולוגיה, אני פתוחה לכל אדם, מתלהבת.
וכן...בחרתי בדרך של היהדות היום, יש דברים שברורים לי מאד: טהרה, כשרות ועוד... אבל זה מאד בדרכי שלי. יש לי עוד הרבה דרך אל הביטול.
בקיצור מרגישה כל הזמן כמה העולמות שלנו שונים. מרגישה כל הזמן שאני רוצה משהו אחר, גדול יותר.
אני ממוטטת נפשית ופיזית בגלל כל הספק הפנימי.
הכל כבר מוכן לחתונה שלנו.(חוץ מהכלה אולי)
וגם אני בגיל מאוחר ואין לי הרבה זמן.
אני שואלת את עצמי אם אצליח להקים בית יהודי, בו שכינה ולא אש, רק על סמך הרצון להקים בית יהודי ולמרות כל השוני הזה בינינו.
ממש זקוקה לעזרה! תודה
תשובה
שואלת יקרה,
אינ שומעת בדברייך מצוקה רבה. את חווה התלבטויות קשות שהינן טבעיות מאוד. בעיקר ככל שנשאים בגיל מאוחר יותר וחווים עולם ומפתחים גישה ואישיות עצמיים קשה יותר ללמוד לחיות עם השונה. מאידך ישנם הרבה מאוד זוגות שונים מאוד עם השקפות שונות הלומדים לכבד איש את רעהו, איש את עולמו של השני. כך שזה שיש דברים שונים לא בהכרח דבר רע. ישנם זוגות שהקשר ביניהם מוצלח מאוד למרות שיש בו אש, אש בוויכוח אך מאידך גם בטוב הם סוערים.
את מתארת התפרצויות זעם שלך, דבר שגם את מודעת לכך שאינו בריא בקשר. אני מציעה לך לעצור דקה לפני ההתפרצות ולחשוב איך להתנסח בצורה לא פוגענית. למרות סבלנותו המובלגת של בן זוגך בכ"ז ייתכן והוא ייאבד את הערכתו אליך באיזשהו שלב אם תמשיכי כך.
תארת מצב בו את מעוניינת לדבר על דברים שלא נאמרו בהכרח ע"י רבנים והוא פוסל זאת, שתפי אותו בכאבך על ייחסו לנושאים רבים. הרבה מאוד רבנים יכירו ויידעו כי יש הרבה חכמה ותרבות שלא בהכרח נכתבה או נאמרה ע"י רבנים אך יש בה חשיבות וקדושה.
אני מאמינה שעם דרכיי תקשורת טובים ניתן לגשר על פערים רבים. מאידך לא מתחתנים רק בגלל שכבר מאוד מבוגרים מדיי או שכבר כל ההכנות לחתונה נעשו, זה לא השיקול, צריך לבחון בשכל המעלות שמהותיות לך בקשר זוגי ולראות האם קיים הבסיס האיתן הזה לבנות בית בישראל
אני ממליצה בחום לגשת ביחד לטיפול זוגי הסמוך למקום מגוריכם למפגש או שניים שיעזור לכם לבחון את הקשר ולחזקו
בהצלחה רבה
אלישבע פרידמן
יועצת נשואין
מורשת/קריית אתא