שלום רב
העניין עליו אני שואלת הוא עניין "חם", שהצורך בהכרעה בו הוא מיידי, לכן אבקש את עצתכם במהירות האפשרית...
אני בחורה בת 21, מבית טוב, משפחה טובה, נראת טוב, לומדת לתואר ראשון, מידות טובות וכו'- בקיצור, לא חסר לי כלום (ואני מצטטת אנשים שאמרו לי זאת, אני גם לא גאוותנית...).
הכרתי לפני 4 חודשים בחור מקסים, בן 25, שיש בו כל מה שהייתי רוצה שיהיה בבעלי מבחינת מידות, השכלה וכו', אבל הוא לא בא ממשפחה טובה- וזו בדיוק הבעיה. הם 8 אחים, הוא הקטן, כולם פרט לאחד נשואים. מצד אחד, המשפחה שלו היא מסורתית-חילונית, ולא נותנת לנו לנהל את הקשר שלנו לפי ההלכה (קרי-חתונה מוקדם, אלא לדחות כמה שיותר, ו"לא להיות יותר מידי דתיים" כלשונם וכו'), ומצד שני הבחור כל כך קשור להוריו, כל כך תלוי בהם, וזה מגיע לרמה כזו שאפילו הוא צריך לבקש מהם את כרטיס האשראי האישי שלו שנמצא אצלהם (הוא עובד ומפרנס את עצמו, ובכל זאת הוריו שולטים לו על חשבון הבנק), וצריך לתת להם דין וחשבון מפורט עם מי ולמה הוא דיבר בטלפון, הם צועקים עליו כשהוא חוזר הביתה אחרי השעה 11 בלילה, ודברים נוספים בסגנון הזה שמעידים על קשר חזק מדי. הוא אפילו עזב את מקום עבודתו ועבר למקום עבודה אחר עם תנאים פחות טובים כדי שמקום העבודה יהיה קרוב להוריו והוא יהיה יותר זמין בשבילם.
יש לציין: הוא גר בביתם, והם מאוד מבוגרים (מעל 70) ולא במצב בריאותי טוב, והוא מרגיש (והם גם אומרים לו כל הזמן) שכל דבר שהוא עושה שמנוגד לדעתם הוא מקצר את ימיהם ועושה אותם חולים וכו', והוא אדם מאוד רגיש וזה פוגע בו ומפחיד אותו.
עכשיו, העניין הוא כזה: החלטנו להנשא,והם הכריחו אותנו לתאריך מאוחר (אני רציתי ספטמבר הקרוב, הוא הסכים איתי, והם התעקשו על ספטמבר הבא ובסוף סיכמנו על ינואר...).אוקי, בסדר, קיבלתי. אני לומדת בעיר מסויימת, והוא רוצה שנגור בעיר של הוריו מרחק שעה נסיעה ויותר ממקום לימודיי, ולא מוכן להתפשר אפילו על מקום קצת יותר קרוב, ושוב אמרתי יהיה לי קשה אבל בסדר. בהתחלה באמת לא היה אכפת לי, אבל אחרי שראיתי את התלות בהוריו אמרתי לעצמי שזו הטעות הכי גדולה שאני יעשה אם נגור קרוב אליהם, והתעקשתי על עיר אחרת-אפילו רחוקה יותר ממקום לימודי העיקר לא אותה עיר של הוריו. הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. קבענו תאריך אירוסין, ופתאום אחרי שכבר הודענו לכולם והכל, שבועיים קודם הוא מרים טלפון ואומר שהוריו עושים לו את המוות, הם לא מרשים לו להינשא בכלל (לא לי-אין להם בעיה איתי ברמת העיקרון, אלא בכללללל עם אף אחת בעולם-הם מפחדים שאם ינשא אז הוא יטוש אותם ולא יהיה מי שיטפל בהם-אותו אחד לא נשוי כועס עליהם בגלל שלפני 10 שנים הם עשו לו את אותה הסצנה והוא לא התחתן ונשאר רווק עד היום ולא מוכן לסלוח להם על זה, ובמילא לא מוכן לעזור להם). וכאן התחילה הבעיה-הבחור מאוד חושש להזיק להוריו (שהתחילו להתעלף ולהשתגע כדי לכפות עליו את דעתם) עד כדי כך שהוא מעדיף להפרד ממני. ניסיתי להסביר לו את עניין "על כן יעזב" וכו' וזה לא משנה לו-בהוריו הוא לא יפגע. אבל מצד שני הוא נשבע שהוא באמת לא יתחתן עם אחרת לעולם ואם הוא יתחתן אי פעם זה יהיה רק איתי בהנחה שאני אחכה לו עד שהוריו ימותו. הוא יודע שהוא לעולם לא ימצא מישהי כמוני ושאנחנו מתאימים וכו', אבל הוא לטובתי(!!!) מעדיף שנפרד כדי שאני לא אכנס למיטה החולה הזאת. בנקודה הזו אמרתי לו שכאן זו בחירה שלו- אני והבית שנקים, או ההורים שלו ואז איתי הוא מנתק כל קשר. והוא כרגע משגע אותי-מצד אחד רוצה לחזור מצד שני רוצה שאני אתגמש ואהיה למעשה ממש השפחה של הוריו (אני לא מגזימה, פשוט לא תיארתי את כל הבעיה). אני אוהבת אותו ומאמינה שבעזרת קצת פסיכולוגיה הוא ישים את הקשר שלנו בראש מעייניו ולא יודעת מה לעשות- מצד אחד, אני לא בטוחה שאני באמת רוצה להכנס לכל הקלחת הזאת ולחיות בצורה כזאת, אני מפחדת שכל החיים שלי אני אהיה כנועה ואסבול כי גם אם הוריו ימותו בעוד 3 שנים, הוא כבר יהיה רגיל לזה שאני סופר-וומן ועושה כל מה שהוא מבקש ממני, מצד שני, אני שונאת את גישת בת היענה ומעדיפה לעזור לו לפתור את הקונפליקט עם הוריו ולהנשא לו כי בסה"כ אנחנו מאוד מתאימים ומאוד טוב לנו ביחד.
יש לציין שאנשים רבים שקרובים לליבי ומכירים את הסיטואציה מייעצים לי עצות שונות, אימי מעדיפה שנפרד בכל מקרה, היא מאמינה שאין מצב שהחיים שלי לא יהיו "שחורים", אבי התרשם שהבחור לא אנוכי ולכן זה פשוט משבר שיעבור לו השאלה אם אני מוכנה לחיות עם המשבר הזה, זוג החברים שהכיר ביננו ומכיר את שנינו היטב אומר שכל הבעיה היא הקשר עם הוריו ואם הוא יתגבר על זה הכל יהיה בסדר, חברה שלי אומרת שכדאי להפרד כי זה לא בריא מה שקורה כאן, ואני עצמי כבר לא יודעת מה אני רוצה יותר- חיי נישואים שלווים ושקטים, אבל אף אחד לא מבטיח דבר כזה עם שום גבר שהוא- לכל אחד יש את הצרות שלו, ואם זה גבר שאני יודעת "לתמרן" ואני אוהבת אז אולי עדיף לי את הצרה הזו ולא צרה אחרת??? או חיי נישואים איתו, כי הוא הגבר שבחרתי ואני אתמודד עם זה, אני בחורה חזקה שלא פוחדת מקשיים ואתגרים.
מה עלי לעשות??? למי להקשיב??? להפרד וזהו ואז לחיות כל הזמן עם התחושה שלא ניסיתי ופספסתי את הזיווג שלי???? להמשיך בקשר אבל לנסות לבדוק אותו? ואם כן- איך לבדוק אותו???? ואיך אני אדע אם הוא "הצליח" או "נכשל" במבחן????
להמשיך בכל מקרה גם בלי בדיקות???
מה לעשות???
תשובה
שלום רב,
יתכן והבעייה לא כל כך דחופה, אבל מאוד מסובכת וקשה. על סמך הדברים שהצגת קשה לייעץ. נראה לי שאתם, את והוא, יחד, וכל אחד לחוד זקוקים לסיוע של גורם נייטרלי מבחוץ, רצוי מקצועי. במצב הנוכחי נראה לי שכדאי שתמתיני ולא תקבלי החלטה חפוזה. אכן, לא בטוח שניתן להתגבר על המכשול של הוריו, והתלות שלו בהם, ועד שברור לך שהוא מקבל החלטה להיות יותר עצמאי ונחוש ולא להכנע ל"סחטנות הרגשית" שלהם אין תנאים להצלחת הקשר ביניכם.
את עדיין צעירה, ולא צריכה להיחפז להכנס למה שנראה כרגע כ"מיטה חולה".
בהצלחה.