אני מכינה פעילות בנושא תרבות הדיבור, צריך לדבר בנחת אחד לשני, באיזו צורה לתת ביקורת, ורק כך החברה שלנו תהיה מתוקנת ונעימה יותר. אשמח לעזרה.תודה.
תשובה
שלום רב!
התורה מספרת על הבהמות שהכניס נח לתיבה (בראשית ז' ב) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה הוא שנים איש ואשתו. וגם בפסוק ח' חוזרת התורה על הסיפור, מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל הזכיר את שאלת חז"ל ששאלו, מדוע לא חסה התורה על ריבוי האותיות, הרי ניתן היה לכתוב בפשטות: הבהמה הטמאה, כלומר שימוש בחמש אותיות, ואילו התורה כתבה "אשר לא טהורה" כלומר עשר מילים כפול שתי אזכרות, נקבל עשר אותיות מיותרות. אלא שלמדה אותנו התורה שנרגיל את לשוננו ודבר בצורה מכובדת ונמנע מן השימוש במילה "טמאה". חינוך יפה חינכה אותנו התורה.
והוסיף ושאל אך בספר ויקרא בפרשת מאכלות אסורות (פרק יא' ה')כתוב במפורש "הבהמה הטמאה"? והדבר חוזר פעמים רבות? מה קרה לכותב התורה האם הוא שכח את מה שלמדנו בספר בראשית ? פתאום לא צריך לדבר בלשון נקיה? אלא ענה הרב צבי יהודה זצ"ל: כאשר מדובר בהלכה למעשה צריך לדבר ברור ולא בצורה מעורפלת. גם את זה למדנו כותב התורה.
לימוד נוסף בעניין הדבור וההתייחסות לאחר, מלמדנו בעל מלכים א' לגבי דו שיח בין הקב"ה לאליהו הנביא (מלכיםא' יט' ה') "ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו"
ועל כך עונה אליהו: "ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה "
המדרש בשיר השירים רבה (א' לט') מלמדנו לקרוא נכון את הדו שיח בין הקב"ה לאליהו: הקב"ה שואל את אליהו מדוע הלכת למערה במדבר? ועל כך עונה לו אליהו עזבתי את העם כי קנאתי לה' כי בני ישראל עזבו את בריתך. על כך עונה לו הקב"ה בריתי (של הקב"ה) או שמא בריתך (של אליהו)? מנסה אליהו לומר: את מזבחותיך הרסו! אמר לו הקב"ה מזבחותי (של הקב"ה) או מזבחותיך(של אליהו)? מנסה אליהו: ואת נביאיך הרגו בחרב! אמר לו הקב"ה נביאי (של הקב"ה) או נביאיך (של אליהו)? כלומר אם מישהו צריך לכעוס זה אני ולא אתה.
וכשנדחק אליהו לפינה או מוציא את הקלף האחרון (המנצח לשיטתו) ואוותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה.
אה אה עונה לו הקב"ה ברחת לא מפני קנאה לה' אלא מתוך פחד על נפשך.
ובמי מדובר לא באדם רגיל אלא באליהו הנביא שמידת אהבת ישראל שבו כל כך גדולה כפי שמספרת הגמרא במנחות כי ישבו חכמים והתלבטו בשאלה הבאה: כאשר משה רבנו מבקש לראות את הקב"ה עונה לו ה' "כי לא יראני האדם וחי". אך נתן לו הקב"ה מתנה חלקית "והיה בעבור כבודי וראית את אחורי". ומה ראה משה באחורי הקב"ה ראה משה את קשר התפילן שבראש, שמניח הקב"ה. ושואלים חז"ל: אמנם משה לא ראה את הבית של התפילין, אך אנו מניחים שאם יש קשר תפילין ודאי יש בית של תפילין, ובתוכו פרשה הכתובה על קלף ובה תמצית האמונה. בתפילין של ישראל כתוב יחוד ה' פרשת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואילו מה כתוב בתפילין של הקב"ה ? התלבטו חכמים ולא ידעו מה כתוב בהם, עד שבא אליהו הנביא וגילה להם, כי בתפילין של הקב"ה כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". רק אליהו הנביא יכול לגלות לנו שעם ישראל זהו הדבר החשוב בעולמו של הקב"ה. ואותו אליהו נכשל וקנא קנאה לה' לא בלב שלם, אלא מתוך נגיעה אישית. וזה מוכח מכך שדיבר דילטוריא על ישראל. (ילק"ש מל"א י"ח)
העולה מדברינו, שלשה יסודות: הראשון- הרגל לשונך לדבר דברים נקיים.
השני- דבר דברים ברורים כשצריך.
והשלישי- כאשר אתה מדבר חשוב פעמיים ובדוק שאתה מדבר ללא נגיעות צדדיות וללא אינטרס אישי.
במקום אחר, בויקרא י"ט קיימת סמיכות בין שני עניינים: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ומסביר הרמב"ן: מה מטרת התוכחה? האם לפרוק את הכעס האישי שלי? חופש הביטוי? לא . אלא: המטרה היא לעצב קשר-חברתי המתאפיין בפתיחות וכנות. במקום לכעוס על הזולת, או לשוחח עם אחרים ולהכשל בלשון הרע, עלי להוכיח את חברי (ולשמוע בתשומת לב את תגובתו, שלפעמים מנטרלת את העוקץ מכעסי). כשאוכיח אותו, ולא אשא עליו חטא בליבי, גם לא אשא חטא ולא אענש בגלל שחברי לא ידע שחטא כלפי, לא תיקן מעשיו, ונענש.
ונסיים בקטע יסודי שכתב מרן הרב קוק בספרו אורות (אהבת ישראל פרק ד' ג')
האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתינו
לא תסמא את עניינו מלבקר את כל מומיה
אבל הננו מוצאים את עצמיותה גם אחרי הבקורת היותר חופשית,
נקיה מכל מום. הנך יפה רעיתי ומום אין בך.
נדייק בדברים לעומקם נקודת המוצא היא אהבת ישראל גדולה והכרת כל המעלות
אך לא מדובר בטיוח. אנו מבקרים באופן אמיתי וחופשי, בלשון נקיה ועניינית, ללא נגיעות אישיות.
חשוב מאד שהבקרת הבונה והמתקנת, לא תעיב על הראיה הראשונית שעם ישראל כולו נקי וטהור.
(בעומק הדברים עומדת גישתו היסודית של הרב קוק שאם אנו יודעים את ערך עם ישראל הרי שיכולים אנו לבקר חופשי ואמיתי, ללא פחד שהדבר ימעיט בערך אהבת ישראל שלנו.)
בהצלחה