במידה ואדם מכור למשהו שלא פוגע לו בבריאות או בפרנסה, אך הוא אינו יכול לשלוט על כך, והוא מודע לכך, ומנסה להתגבר על הבעיה ע"י אמונה (תמיד יש נפילות, העיקר תמיד לשמוח ולא ליפול ליאוש וכו') והוא סיפר לי על הבעיה מתוך נסיון לדבר על כך עם מישהו קרוב כדי להמשיך ולנסות ולפתור את הבעיה, ולא מוכן לשמוע על יעוץ, ובזמן האחרון הוא גם לא מוכן לשתף אותי בהתקדמות שלו (או בנפילות שלו...), וכשאני שואלת (מתוך ענין ודאגה) הוא מתעצבן, ואני מרגישה שמצבו לא כ"כ טוב.
מה לעשות?
האם עדיף לעזוב אותו לנפשו או לנסות לעזור לו בדרכים עקיפות?
תודה.
נ.ב. יש לי תואר במקצוע טיפולי, וניסיתי לתת לו עצות מכל מיני אסכולות בפסיכולוגיה (התנהגותית, פסיכואנליזה וכו) ואחרי סיור אצלכם (שקשור ללימודי) ניסיתי לגלות אם יש לו איזה קושי בחיים, או משהו רגשי לא פתור וכלום! הבנ"א בסדר גמור בכל שאר תחומי החיים. מדבר חופשי על רגשות, פותר כל בעיה או קשר רגשי, אוהב כל אחד וכולם אוהבים אותו וכו'.
ממה זה יכול לנבוע?!
תשובה
בד"כ מכור לא רוצה לעזוב את "הקביים"שלו.הוא מעדיף את "הסוטה והמוכר" על כל חלופה אחרת. צריך להמשיך "לדפוק בדלת" בעדינות עד שהיא תפתח... לכל אחד יש את רגע האמת וחבל לפספס רגע זה.. בברכה איתן אקשטיין