מהו ההבדל בין שתי מידות אלו או שאין הבדל?? תודה רבה מאוד! טלפון : סניף : קרית גת
תשובה
לעדיה שלום וברכה:
צניעות וענווה הם נושאים קרובים, שביניהם קשר עמוק, ועבודה דומה מסייעת לקנייתם. עם זאת, לכל מידה בין השתיים יש ייחוד משלה.
ענווה היא ההכרה, שאין לי משל עצמי ולא כלום. כל מה שיש בי הנו מתנת הבורא, והוא כפיקדון בידי על מנת למלא שליחותי. ולכן: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת"(אבות,ב,ח)
משה רבינו "ענו מכל האדם אשר על פי האדמה", ואנו יודעים זאת, מכיוון שהפסוק נכתב בתורה על ידו. בדומה לכך אומרת הגמרא: "משמת רבי בטלה הענווה" ואומר האמורא ר' יוסף: "עוד איכא אני!" לא בטלה הענווה, שהרי אני עוד חי, ואני ענוו! (בבלי, סוטה מ"ט ב וגם גיטין נ"ט א) לפי"ז, ענווה איננה התהדרות מזוייפת בהתנהגות המכחישה שיש בי יתרונות, אלא ראיית היתרונות בפרופורציה הנכונה: אני שמח שזכיתי לתכונה זו, למעלה זו, אבל בני יודע שהיא איננה שלי באמת, כי הרי יש סיוע רב לכל אדם בכל הצלחה: בית, הורים, חבר טוב, נסיבות חיים. (שמעתי פעם בעלת תשובה שאמרה כי הקב"ה זיכה אותה להיוולד בבית נדיר, שבו אם ישרת-דרך וטובת לב, ואב עבריין. כך חמדה בבירור לבחור בטוב ולמאוס ברע. כלומר, ראיה מפוכחת מוצאת תמיד את הנקודות בחיים שבהם אנו חייבים לרבש"ע, ולא חלילה כראיית גבוהי-הלב, המבחינים במה שה' "חייב" להם… )
צניעות בונים יחד עם ענווה, ועל בסיסה.
צניעות אומרת, שהאדם מכסה על הפנים כי יש שם משהו ראוי. אגדה ירושלמית מאגדות החורבן(בבלי, מסכת גיטין נ"ז) מספרת על ילד, שיצא לרחוב ובידו קדירה מכוסה. שאל אותו אדם:מה בקדירה? ענה הילד: לו אמא היתה רוצה שתדע, לא היתה מכסה את הקדירה!
האיש מסיק שיש בקדירה דבר בעל ערך, דווקא בגלל כיסויה. הילד מאיר את עיניו בכך, שהכיסוי אינו דבר נפרד מהערך של מה שמוסתר. העובדה שדבר שווה משהו, והעובדה שהוא מוצפן, נובעים מאותו מקור: "כבוד מלכים הסתר דבר"(משלי כ"ה ג') העבודה של ההצפנה מעניקה טעם עמוק יותר לדברים.
לדוגמא: ביחסים קרובים משוחחים על דברים אישיים. ולכן, גילוי סוד נתפס כבגידה מדוע? כי זו בגידה בקרבה האינטימית הייחודית שנוצרה עם גילוי הסוד.
"בשכר צניעות שהיתה בו בשאול, זכה ויצאה ממנו אסתר"(בבלי, מגילה י"ג,ב)אסתר ש"איננה מגדת את עמה ומולדתה, כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד"(אסתר,ב,י)
מבחינת אסתר, המאמץ העצום להצניע את מקורותיה מובן מאליו, כחלק ממערכת האמון בינה לבין מרדכי. אולם מה המניע של מרדכי לבקשתו הלא מקובלת? "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".(אסתר,ד,ה) אני מרדכי די ענו כדי לדעת שני דברים: הכבוד שזכית לו, ובנות רבות מקנאות בך בגללו, איננו שלך. גם הכאב הגדול שלנו על שנלקחת מביתי להיות אשתו של גוי שיכור גס רוח שכבר הרג אשה אחת, איננו שלך. כל הטוב וכל הרע בעולם מקורם אצל רבש"ע. ולכן , עד שלא נדע מה מטרת הכל, הצניעי עצמך. לולא היתה אסתר מצניעה עצמה, באמת לא היינו יודעים למה נלקחה, שהרי המן היה נזהר מפניה, ולא היתה יכולה לעזור לעמה.
מכאן, שהצניעות נובעת מראיה של ענווה, מסתירה דברים בעלי תוכן, ונותנת להם משמעות נוספת מעצם ההסתרה.