אולי לקראת חודש אב, להכריז על התאספות לבכי וצער על חורבן העבר ועל החשש הכבד מפני החרבת הקהילות בהווה. אולי במקום להפגין כוחניות להפגין בכי ואבלות בתקופת בין המצרים, אבל בכי המשחרר והמעורר הזדהות רחבה ולא בכי של ייאוש חסרת תקווה. להבין את גודל האובדן העתיד להיות אם יתממש איום ההתנתקות. אולי לכנס את העם לצום ומספד בתשעת הימים. אולי כדאי לבכות יחד ואולי זה מועיל יותר מאשר להילחם נגד צה"ל ונגד המשטרה במאבק שמזכיר יותר מידי את סיני, ימית ועצמונה של אז.נדמה שרוב העם כלל אינו מבין את גודל האובדן והצער.



תשובה

שלום רב, ישנם דרכים שונות להתמודדות עם אובדן מצב לחץ ומשבר. הקושי הוא למצוא מכנה משותף קולקטיבי לציבור הנתון במצב כזה. הדרך שאתה מציע היא אכן ביטוי פסיכולוגי אשר עשוי לסייע לרבים וטובים. בכל מקרה צריך לקחת בחשבון שישנם אנשים הזקוקים לנתיב התבטאות אקטיבי כדי לפרוק כעס וזעם על תכנית ההתנקות. היות ולמאבק יש גם פן פוליטי וחברתי לא תמיד הדרך הנכונה פסיכולוגית מתאימה גם למאבק הפוליטי. בכל מקרה הכיוון שאתה מציע ראוי להשקל. בשורות טובות.