נתבקשתי להכין דבר תורה בפני פורום של תלמידי ישיבת הסדר ותלמידי מכינה חילונית(שעורכים שבת במשותף) בשבת פרשת בשלח, בחרתי לדבר על נושא הבחירה החופשית (שנלקחה מפרעה וכו')אודה לרב אם יוכל להפנות אותי למקורות בנושא בעיניני מחשבה ואמונה וכן לסיפורים בגמרא ובמדרשים.בתודה מראש איתי גבעון טלפון : 0506377684 סניף :
תשובה
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
ראשית, להכנת הבסיס מבחינתך, וכמובן חלק מכך ללמד, מומלץ ללמוד היטב את סוגיית פרעה.
היסודי והראשון לענ"ד הוא הרמב"ן, ד"ה "ואני אקשה את לב פרעה".
וכדאי לפתוח בפנים במקורות אליהם שולח הרמב"ן,: שמו"ר ה' ו', משלי ג' ל"ד.
דברי רש"י(פס' ג') לא פשוטים, ומעלים על הדעת את ספר יונה ודברי חז"ל שם: "הגויים קרובי תשובה הם". לכאורה , יש סתירה בין דעת חז"ל ביונה לדברי רש"י אצלנו.
אולי אפשר להציע, שרש"י מדבר על תשובה פנימית ויסודית, מעשה שבעומק הנפש, וחז"ל לגבי יונה מדברים על תשובה שטחית וקלת-דעת.
מעניין, שרש"י עצמו מביא דברי חז"ל אלו בפירושו ליונה א' ג'. מומלץ לעבור על הפסוקים גם עם רד"ק, מלבי"ם, ואולי מצודות.
שים לב, שהסוגיה של יונה תוקפת את הבחירה החפשית משני כיוונים: של אנשי נינווה (ישובו או לא) וכמובן של יונה: יצליח לברוח מתפקידו או לא.
(ואם כבר יונה אפשר לעבור על דו-השיח הפלאי בין ה' לבינו, ובו לומד יונה על ההבדלים בין א-לקים לאדם.)
הבדלים אילו חיוניים להבנה בבואנו להבין את השיטות העוסקות בקונפליקט בין ידיעה לבחירה.
מצורף כאן דף מקורות, שרובו אגדות חז"ל בנושא הבחירה החפשית דרך האיספקלריא של קין.
שים לב: יש בחירה חפשית אם לחטוא או לא, ויש בחירה אם לשוב בתשובה או לא.
השאלות המתעוררות בכל דיון כזה, הן:האם אין סתירה בין חופש הבחירה של האדם, לבין ידיעת הבורא מראשית אחרית?
(האם האדם חפשי בבחירתו כשה' יודע מראש מה יחליט?)
איך נאמר שה' שולט בעולמו ומנהיגו, אם כל אדם מחליט מה יעשה?(דוגמאות קיצוניות: בחירתם החפשית של סדאם, סטאלין, היטלר)
חשוב להבין:
גם אם ניישב את הסתירה וגם אם נתייאש (כמו הראב"ד, לדוגמא, שמבקר את הרמב"ם שעורר שאלה זו, ומעדיף לא לעסוק בה, כי להבנתו מעצם הגדרתנו כבני-אנוש לא נוכל למצוא לה מענה.) בכל מקרה עלינו לדעת
ששני צידי הדילמה הנם מעיקרי האמונה:
גם הבחירה החפשית, גם הידיעה המוחלטת. (רמב"ם, הל' תשובה, פרק ה' הלכה ב'.)
ניתן להשיב, כרס"ג בספרו "אמונות ודעות"(פרק ד' וע"יש) ,כי ידעת ה' היא עניין אחד, ואיננה משפיעה על החופש של האדם ברגע ההחלטה. לפי"ז, חוויתו של פרעה היתה חוויה של אדם חופשי, הבוחר לסרב לצו הא-לקי.
יש המשיבים, כי הקב"ה מנווט את עולמו בין מיליונים של תסריטי בחירה, כולם צפויים ואפשריים, וברגע בו האדם בוחר, בו ברגע ישתנה העתיד שיודע ה', לפי ההתאמה בין בחירתו העדכנית של האדם לבין המסלול אליו ה' מכוון את העולם.
ה"חזון איש בספרו "אמונה ובטחון", מדבר על טווח בחירה מצומצם של האדם (לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי…)", כאשר עיקר הניסיון של האדם הינו בהתייחסות הסובייקטיבית לתנאים האובייקטיביים.
(דוגמא נפלאה לעניין: בספרו "לא אירא רע מתאר נתן שרנסקי את עצמו מול הסוהר הרוסי שלקח ממנו את ספר התהילים, חפץ היהדות היחיד שהצליח להבריח לבי"ס. שרנסקי אומר לסוהר בשלווה: את הספר לקחת, אותי השלכת לצינוק, אבל איך תיקח ממני את מחצית מן הספר,
שפרקיו שגורים על-פי, ואינני זקוק לספר כדי לאומרם?") זו דוגמא לחירות בכל תנאי.
תוכל להיעזר גם ב:
(שבת ק"ד) "הבא ליטהר מסייעין בידו, הבא ליטמא פותחים לו", (אבות ד' ב')
"מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה" , (שבת ל"ב)"מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב",כולם מקורות לעניין הדרך בה אדם מכניס עצמו להרגלים, ומאבד אט-אט את בחירתו.
בס"ד.
תשובתו של קין
1) מדרש רבה בראשית פרשה כב
יג ויצא קין מלפני ה' מהיכן יצא רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב
עת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו
2) רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו' א"ר לוי המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'.
3) מדרש רבה בראשית פרשה כב
ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו' משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גביו א"ל מי הרגו ואמר ליה אנא בעי ליה גבך ואת בעי ליה גבי א"ל לא אמרת כלום
4) משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות כך אמר לו קין להקב"ה השומר אחי אנכי אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע קול דמי אחיך צועקים וגו'
5) משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו אמר לו מה בידך אמר לו אין בידי כלום אמר לו והרי הוא מפעה אחריך כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך וגו'
6) רבי יודן ורבי הונא ורבנן רבי יודן אומר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו רבי הונא אמר (מלכים ב ט) את דמי נבות דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן אלא את דמי נבות ואת דמי בניו דמו ודם זרעיותיו רבנן אמרין (ד"ה ב כד) וימת בדם יהוידע אין כתיב כאן אלא בדמי יהוידע דמו ודם זרעיותיו
7) אר"ש בן יוחאי קשה הדבר לאומרו ואי אפשר לפה לפרשו לב' אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך אילו רצה המלך פירשן ולא רצה המלך לפרשן נתחזק אחד על חבירו והרגו והיה מצווח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא כך קול דמי אחיך צועקים אלי.
8) מדרש רבה בראשית פרשה כב
: יא ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא לעליונים והתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל ד"א גדול עוני משל אבא אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך ג"ע זו שהיא עבירה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני הן גרשת אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני הן גרשת אותי היום שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו':
9) בראשית פרק ד ו,ז
ו וַיּאמֶר וָֹה אֶל-קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:
ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ:
10) רש"י בראשית פרק ד פסוק ז
הלוא אם תיטיב, כתרגומו פירושו:
לפתח חטאת רובץ, לפתח קברך חטאתך שמור:
ואליך תשוקתו, של חטאת הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:
ואתה תמשל בו, אם תרצה תתגבר עליו:
11) ספורנו בראשית פרק ד פסוק ו
למה חרה לך, למה קנאת באחיך כדואג על שקבלתי קרבנו ברצון הנה לא היה זה רצון פשוט או שלא כדין:
ולמה נפלו פניך, כי כשיש לקלקול איזו תקנה אין ראוי להצטער על מה שעבר אבל ראוי להשתדל להשיג תקון לעתיד:
12) אור החיים בראשית פרק ד פסוק ו
הלא אם תיטיב פירוש אם תהיה מבחינת הטוב כל מעשיך שורה עליהם בחינת הטוב ומעצמן הם מתנשאים כי הקדושה אינה צריכה לאחרים, וצא ולמד ממעשה כסאו של ר' חייא שהיה עולה מעצמו למעלה (ב"מ פה:) והוא אומרו שאת פירוש מעצמו, ותתפרש שאת על המנחה גם על קין עצמו שלא יפלו פניו שהוא צלם הנאות אלא תהיה מעלתו נשאה והיא בחינת הטוב שהוא בחינת הרוממות והגדולה, והם כנגד ב' בחינות האמורים בענין וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהם ב' דברים, ואם לא תיטיב פירוש כשתשלול בדעתך בחינת הטוב לפתח פירוש להתחלתך חשוב רע הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך גם על כל מעשיך ושוללת ממך הנשיאות ומושלת במעשיך, ומעתה מה מקום לחרון אפיך כיון שאתה סיבה לדבר:
ואומרו ואליך תשוקתו, כאן רמז כי יצר הרע יש בטבעו בחינת התשוקה להחטיא האדם, כטבע שבאדם להתאוות תאוה ולחשוק זהב:
ואומרו ואתה תמשל בו, כאן הודיע כי הגם כי הוא בסדר זה ישנו בידו למשול בו ומעתה למה יפלו פניך אחר שבידך הדבר למשול בו ולהרים המכשול שהוא החטאת:
עוד יכוין לומר על זה הדרך ואם לא תטיב לפתח שהוא שער קבלת המנחות והתשורות שם רובץ החטאת לבל יהיה מקום לעלות התשורה, ואין צריך לומר שאין בה כח להנשאות, ואם תאמר אתה האדון שליט תקבל המנחה ולא יהיה מונע החטאת, לזה אמר הן אמת אם תעשה תשובה יש מקום לטענה זו אבל כיון שאינך חושב בתשובה כרמוז בתיבת לא תיטיב שעודך מתאוה וחושק לבחינת הרע, והוא אומרו ואליך תשוקתו ואתה חפץ למשול בו לגרש אותו לבל ירבוץ לפתחך, והגם כי ה' ירצה להפרידו מעליך אבל צריך שאתה תרחיקו מתשוקתך כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו כאומרו (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר, וכשאדם מואס בדבריו ובעצתו זו היא השפלתו, והוא אומרו ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז לב), וכפי זה ידבר ה' אליו בדרך תמיהא כדרך שהתחיל לדבר אליו למה וגו' ולמה וגו' כי תלונתו על עצמו ולא על מלכו כי איך יחפוץ שימשול הוא בו והוא ממשילו על עצמו והבן:
13) רמב"ן בראשית פרק ד פסוק ז
הלא אם תיטיב שאת. על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך. ועל דעת רבי אברהם שאת פניך כנגד למה נפלו פניך, כי המתבייש כובש פנים למטה. וכן ואור פני לא יפילון (איוב כט כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם אולי ישא פני (להלן לב כא), לא תשא פני דל (ויקרא יט טו):
ועל דעתי, אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור. וזה טעם למה חרה לך, כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו. והנה אמר לו: למה חרה לך על אחיך ולמה נפלו פניך ממנו, הלא אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, ואם לא תיטיב לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך. ואליך תשוקתו. שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו:
מקווה שיש בדברים כדי לסייע. בהצלחה רבה!
לאיתי שלום
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
ראשית, להכנת הבסיס מבחינתך, וכמובן חלק מכך ללמד, מומלץ ללמוד היטב את סוגיית פרעה.
היסודי והראשון לענ"ד הוא הרמב"ן, ד"ה "ואני אקשה את לב פרעה".
וכדאי לפתוח בפנים במקורות אליהם שולח הרמב"ן,: שמו"ר ה' ו', משלי ג' ל"ד.
דברי רש"י(פס' ג') לא פשוטים, ומעלים על הדעת את ספר יונה ודברי חז"ל שם: "הגויים קרובי תשובה הם". לכאורה , יש סתירה בין דעת חז"ל ביונה לדברי רש"י אצלנו.
אולי אפשר להציע, שרש"י מדבר על תשובה פנימית ויסודית, מעשה שבעומק הנפש, וחז"ל לגבי יונה מדברים על תשובה שטחית וקלת-דעת.
מעניין, שרש"י עצמו מביא דברי חז"ל אלו בפירושו ליונה א' ג'. מומלץ לעבור על הפסוקים גם עם רד"ק, מלבי"ם, ואולי מצודות.
שים לב, שהסוגיה של יונה תוקפת את הבחירה החפשית משני כיוונים: של אנשי נינווה (ישובו או לא) וכמובן של יונה: יצליח לברוח מתפקידו או לא.
(ואם כבר יונה אפשר לעבור על דו-השיח הפלאי בין ה' לבינו, ובו לומד יונה על ההבדלים בין א-לקים לאדם.)
הבדלים אילו חיוניים להבנה בבואנו להבין את השיטות העוסקות בקונפליקט בין ידיעה לבחירה.
מצורף כאן דף מקורות, שרובו אגדות חז"ל בנושא הבחירה החפשית דרך האיספקלריא של קין.
שים לב: יש בחירה חפשית אם לחטוא או לא, ויש בחירה אם לשוב בתשובה או לא.
השאלות המתעוררות בכל דיון כזה, הן:האם אין סתירה בין חופש הבחירה של האדם, לבין ידיעת הבורא מראשית אחרית?
(האם האדם חפשי בבחירתו כשה' יודע מראש מה יחליט?)
איך נאמר שה' שולט בעולמו ומנהיגו, אם כל אדם מחליט מה יעשה?(דוגמאות קיצוניות: בחירתם החפשית של סדאם, סטאלין, היטלר)
חשוב להבין:
גם אם ניישב את הסתירה וגם אם נתייאש (כמו הראב"ד, לדוגמא, שמבקר את הרמב"ם שעורר שאלה זו, ומעדיף לא לעסוק בה, כי להבנתו מעצם הגדרתנו כבני-אנוש לא נוכל למצוא לה מענה.) בכל מקרה עלינו לדעת
ששני צידי הדילמה הנם מעיקרי האמונה:
גם הבחירה החפשית, גם הידיעה המוחלטת. (רמב"ם, הל' תשובה, פרק ה' הלכה ב'.)
ניתן להשיב, כרס"ג בספרו "אמונות ודעות"(פרק ד' וע"יש) ,כי ידעת ה' היא עניין אחד, ואיננה משפיעה על החופש של האדם ברגע ההחלטה. לפי"ז, חוויתו של פרעה היתה חוויה של אדם חופשי, הבוחר לסרב לצו הא-לקי.
יש המשיבים, כי הקב"ה מנווט את עולמו בין מיליונים של תסריטי בחירה, כולם צפויים ואפשריים, וברגע בו האדם בוחר, בו ברגע ישתנה העתיד שיודע ה', לפי ההתאמה בין בחירתו העדכנית של האדם לבין המסלול אליו ה' מכוון את העולם.
ה"חזון איש בספרו "אמונה ובטחון", מדבר על טווח בחירה מצומצם של האדם (לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי…)", כאשר עיקר הניסיון של האדם הינו בהתייחסות הסובייקטיבית לתנאים האובייקטיביים.
(דוגמא נפלאה לעניין: בספרו "לא אירא רע מתאר נתן שרנסקי את עצמו מול הסוהר הרוסי שלקח ממנו את ספר התהילים, חפץ היהדות היחיד שהצליח להבריח לבי"ס. שרנסקי אומר לסוהר בשלווה: את הספר לקחת, אותי השלכת לצינוק, אבל איך תיקח ממני את מחצית מן הספר,
שפרקיו שגורים על-פי, ואינני זקוק לספר כדי לאומרם?") זו דוגמא לחירות בכל תנאי.
תוכל להיעזר גם ב:
(שבת ק"ד) "הבא ליטהר מסייעין בידו, הבא ליטמא פותחים לו", (אבות ד' ב')
"מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה" , (שבת ל"ב)"מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב",כולם מקורות לעניין הדרך בה אדם מכניס עצמו להרגלים, ומאבד אט-אט את בחירתו.
בס"ד.
תשובתו של קין
1) מדרש רבה בראשית פרשה כב
יג ויצא קין מלפני ה' מהיכן יצא רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב
עת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו
2) רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו' א"ר לוי המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'.
3) מדרש רבה בראשית פרשה כב
ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך וגו' משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גביו א"ל מי הרגו ואמר ליה אנא בעי ליה גבך ואת בעי ליה גבי א"ל לא אמרת כלום
4) משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות כך אמר לו קין להקב"ה השומר אחי אנכי אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע קול דמי אחיך צועקים וגו'
5) משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו אמר לו מה בידך אמר לו אין בידי כלום אמר לו והרי הוא מפעה אחריך כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך וגו'
6) רבי יודן ורבי הונא ורבנן רבי יודן אומר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו רבי הונא אמר (מלכים ב ט) את דמי נבות דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן אלא את דמי נבות ואת דמי בניו דמו ודם זרעיותיו רבנן אמרין (ד"ה ב כד) וימת בדם יהוידע אין כתיב כאן אלא בדמי יהוידע דמו ודם זרעיותיו
7) אר"ש בן יוחאי קשה הדבר לאומרו ואי אפשר לפה לפרשו לב' אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך אילו רצה המלך פירשן ולא רצה המלך לפרשן נתחזק אחד על חבירו והרגו והיה מצווח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא כך קול דמי אחיך צועקים אלי.
8) מדרש רבה בראשית פרשה כב
: יא ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא לעליונים והתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל ד"א גדול עוני משל אבא אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך ג"ע זו שהיא עבירה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני הן גרשת אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני הן גרשת אותי היום שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו':
9) בראשית פרק ד ו,ז
ו וַיּאמֶר וָֹה אֶל-קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:
ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ:
10) רש"י בראשית פרק ד פסוק ז
הלוא אם תיטיב, כתרגומו פירושו:
לפתח חטאת רובץ, לפתח קברך חטאתך שמור:
ואליך תשוקתו, של חטאת הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:
ואתה תמשל בו, אם תרצה תתגבר עליו:
11) ספורנו בראשית פרק ד פסוק ו
למה חרה לך, למה קנאת באחיך כדואג על שקבלתי קרבנו ברצון הנה לא היה זה רצון פשוט או שלא כדין:
ולמה נפלו פניך, כי כשיש לקלקול איזו תקנה אין ראוי להצטער על מה שעבר אבל ראוי להשתדל להשיג תקון לעתיד:
12) אור החיים בראשית פרק ד פסוק ו
הלא אם תיטיב פירוש אם תהיה מבחינת הטוב כל מעשיך שורה עליהם בחינת הטוב ומעצמן הם מתנשאים כי הקדושה אינה צריכה לאחרים, וצא ולמד ממעשה כסאו של ר' חייא שהיה עולה מעצמו למעלה (ב"מ פה:) והוא אומרו שאת פירוש מעצמו, ותתפרש שאת על המנחה גם על קין עצמו שלא יפלו פניו שהוא צלם הנאות אלא תהיה מעלתו נשאה והיא בחינת הטוב שהוא בחינת הרוממות והגדולה, והם כנגד ב' בחינות האמורים בענין וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהם ב' דברים, ואם לא תיטיב פירוש כשתשלול בדעתך בחינת הטוב לפתח פירוש להתחלתך חשוב רע הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך גם על כל מעשיך ושוללת ממך הנשיאות ומושלת במעשיך, ומעתה מה מקום לחרון אפיך כיון שאתה סיבה לדבר:
ואומרו ואליך תשוקתו, כאן רמז כי יצר הרע יש בטבעו בחינת התשוקה להחטיא האדם, כטבע שבאדם להתאוות תאוה ולחשוק זהב:
ואומרו ואתה תמשל בו, כאן הודיע כי הגם כי הוא בסדר זה ישנו בידו למשול בו ומעתה למה יפלו פניך אחר שבידך הדבר למשול בו ולהרים המכשול שהוא החטאת:
עוד יכוין לומר על זה הדרך ואם לא תטיב לפתח שהוא שער קבלת המנחות והתשורות שם רובץ החטאת לבל יהיה מקום לעלות התשורה, ואין צריך לומר שאין בה כח להנשאות, ואם תאמר אתה האדון שליט תקבל המנחה ולא יהיה מונע החטאת, לזה אמר הן אמת אם תעשה תשובה יש מקום לטענה זו אבל כיון שאינך חושב בתשובה כרמוז בתיבת לא תיטיב שעודך מתאוה וחושק לבחינת הרע, והוא אומרו ואליך תשוקתו ואתה חפץ למשול בו לגרש אותו לבל ירבוץ לפתחך, והגם כי ה' ירצה להפרידו מעליך אבל צריך שאתה תרחיקו מתשוקתך כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו כאומרו (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר, וכשאדם מואס בדבריו ובעצתו זו היא השפלתו, והוא אומרו ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז לב), וכפי זה ידבר ה' אליו בדרך תמיהא כדרך שהתחיל לדבר אליו למה וגו' ולמה וגו' כי תלונתו על עצמו ולא על מלכו כי איך יחפוץ שימשול הוא בו והוא ממשילו על עצמו והבן:
13) רמב"ן בראשית פרק ד פסוק ז
הלא אם תיטיב שאת. על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך. ועל דעת רבי אברהם שאת פניך כנגד למה נפלו פניך, כי המתבייש כובש פנים למטה. וכן ואור פני לא יפילון (איוב כט כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם אולי ישא פני (להלן לב כא), לא תשא פני דל (ויקרא יט טו):
ועל דעתי, אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור. וזה טעם למה חרה לך, כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו. והנה אמר לו: למה חרה לך על אחיך ולמה נפלו פניך ממנו, הלא אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, ואם לא תיטיב לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך. ואליך תשוקתו. שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו:
מקווה שיש בדברים כדי לסייע. בהצלחה רבה!