עבודה על תכונה מסוימת

שלום ויישר כח! אני בת 21, סטודנטית, ויש לי בעיה שעולה חזק גם בדייטים. אני מאוד שכלתנית, ושונאת את זה! גם את מקום הלימודים שלי בחרתי כך שזה יהיה מקום שלא ישים יותר מדי את השכל במרכז, כי נחנקתי מזה עד עכשיו בכל מיני מקומות שהייתי בהם. אני משתגעת מזה שהכל עובר אצלי בשכל, שאני לא מצילחה להתחבר לצד של הרגש שלי יותר מדי. ברוך ה' יש בזה קצת שינוי בזמן האחרון, אני עובדת על זה ו"נפתחת" יותר, אבל יש משהו שקשור לזה ולא קשור ואני לא יודעת מה לעשות איתו - יש בי איזושהי נטייה לפלספנות מיותרת, גם בעיני עצמי. כלומר, בד"כ פלספנים נהנים להתפלסף - אני לא! אני מוצאת את עצמי בסוף קטע פלספני בשיחה (למשל באמצע דייט, או סתם עם חברות) מתעצבנת על עצמי שהתפלספתי ככה (ועוד יותר שלרוב זה פלסופים סתם, לא כ"כ רלוונטיים). יש פה שני דברים נוגדים שאני לא יודעת מה לעשות איתם - מצד אחד אני כזו, נוטה לזה, מצד שני אני לא אוהבת את זה, זה נראה לי בזבוז זמן, זה מסבך עוד יותר ת'חיים ואני מנסה לשנות את זה - אבל איך? דברתי עם שני אנשים - הראשון, רב, שדבר על זה שיש אנשים פשוטים שלא עושים יותר מדי חשבונות והחיים שלהם "פשוטים" כאלה, זורמים, ויש את אלו החכמים, שחושבים מיליון פעם לפני כל דבר ומתכננים והכל בשכל וכו' וסתם מסבכים לעצמם ת'חיים ומאוד הזדהיתי עם זה.ניגשתי אליו אחרי השיעור ושאלתי אותו מה עם אדם שהוא כזה - שכלי כזה, דמות ה"חכם"(והלוואי והייתי חכמה, סתם יש לי הרבה ידע, אנצידלופדיה, טריוויה, אבל אני לא יודעת יותר מדי מה לעשות עם הידע הזה), אבל לא אוהב את זה, משתגע מעצמו שהוא כזה, והרב אמר שכנראה האיש הזה כבר לא כזה והוא משתנה... השניה - מישהי שמתעסקת במודעות עצמית וכו'. היא נסתה לשדך לי בחור שבדייטים פשוט ישבנו והתפלספנו כמעט רוב הזמן. וזה שיגע אותי! עצבן אותי!אני לא כזו עם כ"א, וגם הוא לא (ככה היא אמרה כשדברתי איתה אח"כ,וגם הוא אמר, הוא אמר אח"כ שהוא בן אדם מאוד פרקטי וכו', רק שבדרך הביתה הוא שכח באוטובוס ספר כי הוא חשב על משהו), וכשישבנו יחד זה בעיקר מה שקרה. וזו אחת הסיבות שסיימתי איתו. היא אמרה לי אח"כ שגם אני הרי אוהבת להתפלסף, אמרתי לה שכבר לא (היא הכירה אותי בכיתות ז-ח, מאז לא היה לנו קשר עד לפני כמה חודשים שהוא התחדש, עוד לפני שהיא נסתה לשדך), ושדי השתניתי בזה ודי עצבן אותי שעל זה התבזבז רוב הזמן. היא אמרה שכנראה יש בי משהו ש"מושך" לזה (כבר אמרתי שהיא מתעסקת במודעות עצמית?), ואני צריכה לשחרר את זה. אז לי היה ברו שאני צריכה לשים לב לא להתלסף כ"כ הרבה. היא דברה על לשחרר התנגדות ולא בדרך שאני דברתי על זה, ששככה זה רק יחמיר ת'מצב ומה שאני צריכה זה להרפות ולדבר רגיל.אבל אז אני אתפלסף יותר!!! והנה גם עכשיו אני מתפלספת.. אז סליחה על האורך ומישהו יכול להסביר לי מה קורה פה? מה עושים עם זה? איך פותרים את זה? זה באמת נכון כל מה שהיא אמרה? איך? ומה שהרב אמר? תודה מראש

תשובה

שלום רב, אכן "התפלספת על הפלספנות"... עצם השכלתנות והחשיבה היא מרכיב חיובי, יתכן שאצלך זה מופיע קצת בצורה כפייתית שמפריעה לך. כדאי לנסות להתמקד במה שאת עושה ורוצה, ולא להתעסק יותר מדי ברצון לשנות תכונה זו. כרגע תקבלי את עצמך כמו שאת, תנסי קצת להיות מודעת לכך ולנסות לשנות במעט, אבל אל תגררי לשנוא את עצמך ולכעוס על עצמך. ס"ה עם הזמן והגיל הפרופורציות יכולת להשתנות. במידה וכעבור זמן תכונה זו תמשיך להטריד אותך, תפני ליעוץ או טיפול פסיכולוגי. בהצלחה.