אינ עורכת עבודה בנושא דיוקנאות של רבנים והייתי שמחה לקבל מקורות לנושא -
1. "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" - מה משמעות האסור ומה ההשלכה לאמנות. ולציור דיוקנאות,
2. איך ההלכה מתייחסת לציורים ותמונות של רבנים.
3. "והיו עיניך רואות את מוריך" - מה המקור 0איך הפס' משמש כיום לתמונות של רבנים התלויות בכל בית יהודי - מנהג שהחל רק בסביבות המאה ה17.
תודה ,
ענת
טלפון :
סניף :
תשובה
אמנות יהודית מול "לא תעשה לך פסל"
אני מניח, שהמינימום המתבקש, קרי: לימוד הפסוק בעשרת הדיברות+כל המפרשים הרלוונטיים, וכן המצווה הזו בספר החינוך, כבר מאחורייך.
העולם שלנו עמוס רווי וגדוש בתרבויות שונות ומעניינות האם מותר כך סתם מתוך סקרנות ללמוד על אורחותיהם ומנהגיהם? האם מותר לעיין בכל מיני פולחני ע"ז תורות ניו אייג'יות למיניהם גם כשאינני מתכוון חלילה לחקו מנהגיהם אלא סתם כך מתוך הרחבת הדעת?
(ניסוח אלטרנטיבי לשאלה:
האם מותר לי ללמוד תורות מן המזרח, אסטרולוגיה, ושאר נושאי ניו-אייג' רק מתוך סקרנות?
ומה לגבי תחומים שאינם ע"ז אלא סתם זרים לנו, כגון עיסוק מעמיק באמנות ספרות וקולנוע מערביים? או האזנה רבה למוסיקה לועזית?
האם ההנאה שלי מתרבות מערבית נחשבת להרחבת-אפקים, או לסוג של התייוונות?)
1 ) ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: (יב) כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ: (דברים פרק יח)
2) האם מותר ללמוד "תועבות הגויים" לא כדי לעשותם ?
לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם יכול אי אתה רשיי ללמוד להורות ולהבין תלמוד לומר לעשות, לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להורות ולהבין סליק פיסקא (ספרי דברים פיסקא קע)
3) כיצד ר"ג עשה דמויות ירח והרי זה עשיית פסל/עיסוק באסטרולוגיה?
תנן התם: דמות צורות לבנות היה לו לר"ג [רבן גמליאל] בעלייתו בטבלא בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן: כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי? והכתיב: לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני! ... להתלמד שאני, דתניא (כדי להתלמד העניין שונה): לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות. (תלמוד בבלי, עבודה זרה מג ע"א)
4) (שימי לב להבדל בין "להבין", כלומר לימוד להבנה, לבין "להורות", שמשמעו: ללמוד כדי להורות בנושא הלכה לאחרים. לדוגמא: להתמחות על מנת להיות רב פוסק עבור מרפאים אלטרנטיביים, השואלים מה מן השיטות מותר להלכה, ומה בגדר ע"ז.)
5) שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית
למה שאלו? כנראה שהבעיה היתה אקטואלית, אנשים רצו ללמוד יוונית. אולי מתוך סקרנות לתרבות העולמית, ואולי מתוך רצון להיות משכיל יותר ולהתפרנס טוב יותר.
(ירושלמי מסכת פאה דף ג/א פרק א)
אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילהלמה? דכתיב) (יהושע א) והגית בו יומם ולילה (שם)
כלומר: יש כאן בעיה שלך ביטול תורה. אם תלמד יוונית, לא תעסוק באותו רגע בתורה.
והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב) (שם) והגית בו יומם ולילה (שם)כלומר: זה רק תירוץ. כמו שמותר לבטל תורה לצורך פרנסה, כך אפשר להתיר לבטל תורה לצורך חכמה יוונית.
שימו לב: נימוק שני באותו מקור:L
רבי בריה דר' חייא בר הווא בשם ר' יוחנן מפני המסורות (=המוסרים והמלשינים, אנשים שעבדו אצל השלטון הרומי בהסגרת יהודים לידי החוק הרומי. לא ניתן לעסוק בהלשנה כזו ללא שליטה בתרבות ובשפת יוון, השפה הרשמית של רומי.)
רבי אבהו בשם ר' יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה
(א. לגבי בת אין לחשוש מביטול תורה. ב. לגבי בת היתה תפיסה תרבותית, שההשכלה גורמת לה להיות מכובדת בעיני האנשים.)
רבי אבהו בשם ר' יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון אמר בגין דו בעי מלפה בנתי הוא תלי' ליה ברבי יוחנן (=מפני שר' אבהו רוצה ללמד את בתו יוונית, הוא אומר ששמע זאת מפיו של רבו, רבי יוחנן.)יבוא עלי (=אני נשבע שלא שמעתי זאת מר' יוחנן) אם שמעתי' מרבי יוחנן:
(זו דוגמא למחלוקת חיה ובועטת בזמן אמת, בנושא לימוד יוונית לבנות, כאשר כל צד- אמורא חשוב בפני עצמו- משוכנע שכל האמת התורנית בידחו. נשמע מוכר?)
ואסור לאדם שילמד בנו חכמת יוונית. וא"ת והלא בפולמוס של טיטוס גזרו (הגזירה נגד חכמה יוונית נגזרה בתקופה האכזרית של מלחמת החורבן, כשגברה השנאה לרומאים, בדומה לחרמות הכלכליים על סחורה גרמנית, שרבים נהגו בהם בעקבות השואה.)
6) כדאמרינן בפרק בתרא (=אחרון) דסוטה (דף מט.) וטיטוס היה בשעת חורבן …ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא (=הרבה) מדובר בפער של כמאה ושבעים שנה בערך. (ירושלמי מסכת שבת פרק טז הלכה א)
וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו (יש לומר שבתחילה חששו מתרבות יוון מבחינה דתית, או מחשש שתרבות זו תשפיע ותדרדר אותו להפוך ולהיות מלשין שבהלשנותיו יהודים נהרגים ע"י השלטון הזר. בשלב זה נגזרה הגזירה לא לעסוק בתרבות יוון . הגזירה הראשונה הזו לא התקבלה בפועל ע"י רוב העם, וגם בין גדולי התורה היתה שנויה במחלוקת
בהמשך- כשתרבות יוון זוהתה עם זוועות האנטישמיות הרומית, בדור החורבן, הזירה נגזרה שוב, ואכן נקלטה, מתוך שנאה לשלטון רומי.)
אבל לבסוף איכא(=יש, קיימת) גזירה דרבנן.(תוספות)
ברצוני להפנות אותך לחוברות האוני' הפתוחה(לצערי לא פתוח בפני מקור מדוייק,אך כמדומני מדובר בקורס "מירושלים ליבנה")
שם מובאת דעתו של הפרופ' ישעיהו גפני, בסוגייה דומה להפליא לזו שבה את עסוקה:
כיצד יתכן, שואל גפני, שבלבם שלך בתי-הכנסת היו פסיפסים יפהפ]יים, מעוטרים בדמויות של חיות ואנשים?
התשובה:
כל עוד הגויים בסביבה עבדו ע"ז, אכן נמנעו היהודים מצל-צילה של דמות.
אולם, משפשתה הנצרות, ונעלמה המציאות של ע"ז לתמונות ופסלים, שוב לא חששון היהודים, כי היה ברור שמדובר בסמל מופשט בלבד, וע"כ הקפידו על ההלכה האוסרת דמויות אדם תלת-מימדיות מושלמות, אך לא ראו צורך להחמיר מעבר להלכה עצמה, ולכן עשו תמונות פסיפס דו-מימדיות ללא חשש.