לרב שלום,
אני בת שרות שעובדת בבית ספר חילוני לילדים היפראקטיביים.
בבית הספר שלנו מי שלא מתנהג בהתאם לכללים יוצא לפסק זמן- חדר בו ניתנת להם עבודה.
ההוצאה לפסק זמן היא מאוד מביישת לילדים והשאיפה של בית הספר היא שהם כ"כ ישנאו את היציאה הזאת עד שלא יעשו בלאגן.
השבוע שמרתי על כיתה ח' בה הילדים רואים אותי יותר כחברה מאשר כמורה.
אחד הילדים מאוד התפרע והפריע וכשהמורה הגיעה לכיתה אמרתי לה את כל מה שהוא עשה והיא הוציאה אותו לפסק זמן- בהתאם להתנהגותו.
כתגובה, הילד צעק לי: את דתיה את אמורה לדעת שלמלשינים אל תהי תקווה.
רציתי שתעזור לי בעזרת מקורות פשוטים להסביר לילד את ההבדל בין הלשנה לבין מה שאני עשיתי.
תודה רבה
טל
טלפון : 0508221716
סניף :
תשובה
הנושא: הלשנה והגדרותיה
רמה פשוטה (חבריה א')
הלשנה אסורה:
ההגדרה ההלכתית המקורית: מסירת דברי רכילות לשלטונות,
מיסרת אינפורמציה לשלטונות, כדי לחייב אדם ממון, או לגרום לו למאסר, או לגרום נזק לכלל ישראל.
1) המגלה סוד לשלטונות כדי להרע לחברו, שעבר על חוק שאינו מתנגד לדת ישראל, או שהעונש לפי דיני האומות קשה יותר מעונש ישראל - נקרא "מסור" או "מוסר". אם חברו נענש בגללו וחוייב לשלם כסף, נחשב המסור לחובל ומזיק, או לגזלן, וחייב לשלם לו כפי נזקו.
מסור אפילו בלא התראה פסול לעדות ולשבועה (הריב"ש סי' תע"ג).
2) תני (שנה, לימד)רבי אבהו:
הגויים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין(לא מורידים אותם אל בור הכלא, אך אם הם כבר בכלא, לא משחררים אותם. כלומר: הם בגדר עבריינים קלים.),
אבל המינין והמסורות וכו' מורידין (לבור) ולא מעלין וכו' (ע"ז כ"ו.).
(כי לדעתם הוא חייב מיתה, אך אין ממיתים אותו בידים. )
המוסרים היו עוכרי ישראל והרעו להם יותר מהגויים, ולכן התירו את דמם כמו שהתירו דם הרודף אחר חברו להרגו, מטעם הבא להרגך השכם להרגו. מסור אחד מסוגל להרוג כמה אלפים נפשות מבני ישראל, או לגרום לעונשם בייסורים ולפגוע בממונם.
3) הרמב"ם פוסק (הל' חובל פ"ח):
שהיו צריכים להזהירו מקודם בהתראה קלה: "השמר ולא תמסור". ואם העיז פניו מותר להרגו. ומעשים בכל יום שהיו מוסרים המוסרים בארצות המערב (מרוקו) לידי גויים להריגה (שם).
האומר למסור את חברו. וקדם הוא והלשינו. הדין עמו (משפטי שמואל סי' צ"ד).
עונש המוסרים בספרד
המלשינות התפשטה מאד בארצות ספרד ופורטוגאל בעת ששררה שם ממלכת הכמרים(אינקוויזיציה), לכן הורו הרבנים להתיר דמם, ולענשם במיתות משונות כדי רשעתם.
4) ר' יוסף מיגאש ציווה לסקול מסור אחד ביוה"כ שחל בשבת לפני נעילה (ר"י אשרי, זכרון יהודה נ"ה:).
5) הריב"ש מעיד כי מאז הדורות הראשונים ועד זמנו היו מתירים להרוג המוסרים בקהילות ספרד (רשב"א).
6) גם השלטונות נתנו רשות לבית הדין היהודי לדון דיני נפשות למלשינים בשקר (שו"ת הרא"ש כלל י"ג א').
7) העברת אינפורמציה מטעמי חינוך:
ואם מכוון בסיפורו להרחיק הנזקים שבאים מידי הקטן, ולהדריך אותו בדרך ישרה, מותר. אך צריך שידע שזה הסיפור הוא אמת. (חפץ חיים שמירת