בשבת אולפנא האחרונה התקיים חוג לחניכותיי (כתה ח') על הנושא כינו לבינה. מאז, הן לא מפסיקות לשאול ולהתייעץ איתי בנוגע לנושא זה. השאלות הן לא על איסור נגיעה (ב"ה רוב החניכות שלי שומרות נגיעה ואף מאוד מאמינות בטעם שלה), אלא יותר על דיבור עם בנים, ובעיקר- על חבר בגיל זה. שאלותיהן מאוד נוקבות- "ההלכה לא רוצה שבנאדם יהיה מאושר, אם זה מה שגורם לכך????" "ההלכה רוצה שכשאגיע לגיל המיועד לא אדע איך וכיצד לדבר ולהתנהג עם בנים?" "אני יתחיל לפחד מבנים ולחשוב שהם מפלצות אם אנתק איתם כל קשר אפילו של חברות רגילה!" וכו'.. איני יודעת כיצד לענות להן! אשמח מאוד לדעת באיזה צורה לענות להן- גם מבחינה הלכתית וגם מבחינות אחרות (שאני עונה להן תשובות שיותר מתייחסות לרגש-זה מאוד מדבר אילהן והן מקבלות את זה יותר חזק).
תודה רבה ממש!!!!!
טלפון : 077-9327730
סניף : בנ"ע
תשובה
בין בנים לבין בנות.
התייחסות לבנות בחטיבה.
מבחינת מקורות, ברצוני להמליץ על סיפרו המצויין של הרב שמואל כ"ץ "קדושים תהיו". מדובר בספר שהינו הלכתי ומסביר כאחד, שמלקט שפע מקורות בעברית נגישה, וגם אם נכתב לפני כעשרים שנה, כשהמצב בקיום ההלכות הללו היה נמוך יותר מכיום, (ב"ה שהתקדמנו), עדיין הוא די עדכני. מומלץ שיהיה עותק בספריית הסניף (ואולי גם בביתך..) והעיקר: שיפתחו אותו הרבה.
ברצוני להתייחס ישירות לשאלות שחניכותייך העלו:
ראשית, אין חשש ששמירה על גדרי הצניעות תפריע לקשר בעתיד.
המציאות מוכיחה, כי גיל הנישואין של נערים ונערות המקפידים מאד על גדרי הצניעות, נמוך באופן משמעותי מגיל הנישואין של הדוגלים בחברה מעורבת. יתר על כן, הבעיה הכואבת בתקופתנו, של רווקים ורווקות מבוגרים ממש, בין גיל 35-40, הקיימת לצערנו בכל שכבות הציבור הדתי לאומי, קיימת לצערנו הרבה הרבה יותר בקרב אלו שכן התחנכו בעבר וחיים בהווה בדרך יותר מעורבת.
מעבר לכך, הרשי לי להטיל ספק בכנות החשש: קשה לי להאמין שזו אכן הבעיה המטרידה בנות 13-14..
מה שלהבנתי באמת כואב להן, הוא מה שהצבת, בצדק, כשאלה הראשונה:
""ההלכה לא רוצה שבנאדם יהיה מאושר, אם זה מה שגורם לכך????"
התשובה מורכבת.
אכן, קיום שלםפ של התורה, בדרך כלל גורם לחיים של אושר ושמחה בסך הכל, בחיבור של כלל הגורמים לאורך זמן.
אבל, בניגוד לתרבות המערבס, איננו מתיימרים להעניק לאדם אושר מלא בכל רגע נתון, מ2 סיבות עיקריות:
1 הדבר בלתי אפשרי.
2 הדבר אינו טוב לאדם.
אנמק: העובדות המפתיעות מגלות, שדווקא תרבות המערב, התרבות שלפיה חיים האנשים היותר עשירים בארצות היותר מפותחות, מתמודדת עם פי כמה וכמה מקרי דיכאון והתאבדויות, מאשר בחברות מסורתיות שונות, שאינן מצטיינות בשפע כלכלי וביכולת לגרום לאושר מיידי.
בדומה לכך, מפתיע לגלות, כי בכל ארצות המערב,זוגות שחיו יחד לפני הנישואין, והיו מאושרים, מתגרשים באחוזים גבוהים יותר מאשר זוגות שלא חיו יחד קודם, ולכאורה לא מכירים ואולי לא יהיו מאושרים יחד?
ה הסבר הפשוט הוא, כמו באגדת חז"ל הידועה: יש דרך קצרה שהיא ארוכה, ויש דרך ארוכה שהיא קצרה.
(עירובין נ"ג ע"ב):
אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת... תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר, מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה? נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.
הדרך של תרבות המערב אומרת: אושר כל הזמן, אושר עכשיו, אבל הפרדסים והגינות לא מאפשרים להגיע אליו.
הדרך היהודית אומרת: נדחה את האושר לשלב הבשל, נתבגר בינתיים, נדע מה אנחנו רוצות מעצמנו בלי לעצב את עצמנו לפי חברים מזדמנים, נגבש לעצמנו אופי, ובדרך נמנע ח"ו מכשלונות הלכתיים שחברות מביאה כגון: יחוד, נגיעות, התבוננות באשה ע"מ להנות מיופיה,ולבסוף- כשנחליט שאנו בשלות, נפגש עם בנים (אל דאגה, תדעו על מה לדבר אתם…) וננשא, אי"ה לחיי אושר ואהבה עמוקה… מקווה שזה עונה.
אם לא, תמיד אפשר לחזור ולשאול.
בהצלחה!