שלום
יש לי בעיה שנמשכת כבר זמן ארוך מאוד.אני בן 19. אין לי מי שאני יכול להיפתח לפניו באמת. יש לי חברים טובים ועד לא מזמן כן הייתי יכול להיפתח אליהם אבל בזמן האחרון אני לא יכול להיפתח אליהם באמת.
כבר הרבה זמן אני רוצה קשר זוגי וכל הזמן אני חושב שזה הפיתרון.נכשלתי כבר מספר פעמים בנסיונות למצוא מישהי. הכישלונות גורמים לי למצב רוח מאוד לא טוב.
הבעיה היא שאני מרגיש חסר אונים והרגשה זו מובילה אותי ליאוש.אני יודע שמתישהו יהיה טוב אבל מתי? אני יודע שאין לך תשובה ואם היתה תשובה אז היה הרבה יותר קל.
ברוך ה' יש לי הכל. אוכל, משפחה חברים, בית ואני בריא. ואני כל הזמן רודף אחרי הרצון לזוגיות ואני מפחד שכל החיים שלי אני ירדוף אחרי משהו. שתמיד יהיה לי חסר משהו.
אני יודע שרצון לזוגיות הוא דבר טבעי, אבל זה מעסיק אותי הרבה מאוד ויש לי הרגשה כאילו אני מרגיש שמכאן כל הבעיות שלי מתחילות וגם הם יסתימו כשתהיה לי בת זוג.
אני רוצה לציין שלמרות שיש לי משפחה דואגת, אין לי איתה קשר טוב, ואני לא יכול להיפתח אליהם.
מה לעשות?
הייתי בטיפול פסיכולוגי לפני כמה חודשים ולמרות שהוא עזר לי, זה לא היה תחליף לאוזן קשבת שאני כל כך רוצה. וגם הפסיכולוגית אמרה את זה ולכן אני לא רואה צורך ללכת לטיפול.
שוב, מה אני יכול לעשות?
תודה רבה
מתן
תשובה
מועדים לשמחה,
יש לך רצון עז לקשר רגשי, אשר כרגע הוא לא ממומש. טיפול פסיכולוגי הוא לא תחליף לקשרים במציאות, אלא נועד לסייע כדי שתוכל ליצור קשר ולהיפתח. לא ברור מה חוסם אותך כרגע, ולא ברור האם דווקא חברה היא הפתרון היחיד. אגב, קושי רגשי כזה מאפיין רבים מבני גילך, ויתכן שמדובר בתקופת הבשלה, ומעבר מהתבגרות לבגרות.
האם בטיפול זהיתם מה הקושי וכיצד ניתן להתגבר. נדמה לי שאמנם הטיפול כאוזן קשבת מצה את עצמו, אך היעד של פיתוח היכולת ליצור קשר לא הושג, וכדאי לשקול המשך טיפול.
בהצלחה.