שלום! דבר ראשון תודה רבה על הדפי מקורות הם עוזרים מאוד... דבר שני אני רוצה להעביר פעולה לחניכות שלי על יום העצמאות (הם בכיתה ח') אני אשמח שתיתן לי מקורות שקשורים. (אני צריכה את זה עד יום חמישי אם אפשר.) תודה רבה מוריה. טלפון : סניף :
תשובה
פעולה בנושא יום העצמאות.
חבריה ב'
הטלפון צלצל. על הקו היתה הקומונרית, וביקשה שאקפוץ מהר לסניף לארגן את טכס יום הזכרון. ועוד בקשה היתה בפיה: האם את יכולה לעבור דרך האולפנא ולאסוף את רעות. הסכמתי, וביקשתי מאבא את מפתחות המכונית החדשה שקיבל בשבוע שעבר מהמפעל. יצאתי לדרך, ולאחר שאספתי את רעות התחיל צפצוף חזק באוטו ונדלקה נורה צהובה. החבר'ה בסניף זיהו מיד את הבעיה: מיכל הדלק ריק! ואורי קבע בידענות: מה הבעיה? יש על הרכב מדבקה המאשרת, כי ברכב מותקן דלקן, כך שכל שעליך לעשות לגשת לתחנת הדלק הקרובה ולמלא את המיכל. עד כאן הכל תקין, השבתי לאורי. אך מה לעשות, ואיני יודעת האם הרכב מונע בדלק נטול עופרת, או בדיזל, או שמא המכונית שייכת לסוג החדש המונע בגז …
נעזוב את ישיבת המדריכים, ונעבור לחיינו. אנו בדרך כלל רצים בחיינו ולא מספיקים כלום. כאשר נעצר ברחוב וישאלו אותנו מה הדלק שלנו, לא נדע ,כי לא שאלנו את עצמנו.
לצורך כך צוותה אותנו התורה: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה (שמות ט"ז)". לא שדאגה התורה לפרנסת מגדלי הבקר, בקובעה חגים בהם צריכת הבשר עולה (וכמובן צריכת הפחמים עולה איך שכחנו?)
התורה בקשה אותנו לעצור, לגשת לתחנת הדלק הקרובה, ולתדלק את המכונית, על מנת שנוכל להמשיך במסע חיינו הרגיל. אמנם התורה צוותה אותנו לבצע מסע ארוך עד לתחנת הדלק הרוחנית בירושלים, מקום ששואבים ממנו רוח הקודש. אך מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, ומה נותר לנו? תחנת התדלוק הקרובה אלינו בעת התכנסותינו בבתי הכנסת ובשולחן החג שלנו בימי החגים.
ובמה אנו מתדלקים:
אנו מציינים נקודות חשובות ומכריעות בחיי האומה בדומה לחיי האדם הפרטי. לידה, גיל מצוות ויציאה לחיים תוך קבלת עול הפרנסה.
בימי האביב אנו מתאחדים עם הטבע, ומזכירים את הולדתנו כעם ביציאת מצרים ("יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" הראי"ה מגד ירחים)
לאחר חמישים יום שאנו מצפים וסופרים לקראתם, מגיעים אנו לחג השבועות בו אנו מקבלים עלינו בכל שנה מחדש את התורה.
ובסיומו של הקיץ בעת האסיף וסיכום שנת העמל, אנו מתפללים שהשנה הבאה תביא בכנפיה פרנסה ברווח ולא בדחק, תפילת הגשם הושענות וכו'.
והסיכום? כמובן, חשבון מעשינו הנכונים והמוטעים, כולל הסקת מסקנות וקבלה לעתיד.
כנגד חגי התורה, ציוו עלינו חכמים חגים מדרבנן: חג הפורים המציין הצלה ממות לחיים, ומכאן הדגש החומרי שלו: סעודת פורים משתה משלוח מנות (אוכל דווקא) איש לרעהו (ואפילו שהוא עשיר ממני).
וחג החנוכה, המדגיש את ההבדל בין ישראל לעמים בצד הרוחני, ע"י הזכרת חנוכת המקדש, מסירת רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך.
ותשאלי בצדק: איך אנחנו מתדלקים? מה התוכן של החגים.?
בימי הפסח ימי החרות, ביושבינו כבני חורין בהסבה דרך חירות, אנו אוכלים מרור ע"ש שמיררו את חיי אבותינו בעבודת פרך .
בחג הסוכות חג האסיף אנו מזכירים, שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ובמקום לצאת לבלות בבתי מלון ולבזבז את כספנו, אנו יוצאים מבתינו לסוכה- לדירת הארעי, לומר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".
ובימי חג השבועות מעבר להזכרת מתן תורה בחג הזה, מתחילים תושבי הארץ החקלאים להביא את ביכורי הפירות למקדש. ובעת הנפת הביכורים קורא בעל הפירות את הפרשה "ארמי אובד אבי" המזכירה את יציאת מצרים ובשיאה: " ועתה הנה הבאתי את פרי האדמה אשר נתת לי ה'"
בדורנו, דור התקומה, נוספו לנו שני חגי דרבנן בחודש אייר: יום העצמאות, התקומה החומרית של עם ישראל בארצו וקיבוץ גלויות.
ויום ירושלים, יום חזרתנו למקום המקדש.
אף בימים אלו אנו מדגישים, כי לעולם חוסן (ולא מעולם היו הדברים )
ואנו מדגישים את קץ הגלות (תרתי משמע) ע"י השמדת יהדות אירופה ע"י הנאצים ימ"ש ועוזריהם.
ובאשר לנצחוננו במערכה על העצמאות ובשחרור ירושלים ומקום המקדש, אנו מזכירים את הנופלים ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל .
והסמיכות בין ימי הזכרון לימי החג, היא בבחינת "מתחיל בגנות ומסיים בשבח".
הדמיון בין התכנים של יום העצמאות ופסח, כמו דמיון חיצוני מסויים (הלל הנאמר בלילה, למשל) אינו מקרי: מדובר בהתחדשות, לידה, דגש על הלאומיות ועל חסדי ה' שבלעדיהם אי אפשר, ועל חשיבות הכלי הקושר עם וארץ, שלתוכו יתווסף בעתיד התוכן היהודי המיוחד.
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%
פעולה בנושא יום העצמאות.
חבריה ב'
הטלפון צלצל. על הקו היתה הקומונרית, וביקשה שאקפוץ מהר לסניף לארגן את טכס יום הזכרון. ועוד בקשה היתה בפיה: האם את יכולה לעבור דרך האולפנא ולאסוף את רעות. הסכמתי, וביקשתי מאבא את מפתחות המכונית החדשה שקיבל בשבוע שעבר מהמפעל. יצאתי לדרך, ולאחר שאספתי את רעות התחיל צפצוף חזק באוטו ונדלקה נורה צהובה. החבר'ה בסניף זיהו מיד את הבעיה: מיכל הדלק ריק! ואורי קבע בידענות: מה הבעיה? יש על הרכב מדבקה המאשרת, כי ברכב מותקן דלקן, כך שכל שעליך לעשות לגשת לתחנת הדלק הקרובה ולמלא את המיכל. עד כאן הכל תקין, השבתי לאורי. אך מה לעשות, ואיני יודעת האם הרכב מונע בדלק נטול עופרת, או בדיזל, או שמא המכונית שייכת לסוג החדש המונע בגז …
נעזוב את ישיבת המדריכים, ונעבור לחיינו. אנו בדרך כלל רצים בחיינו ולא מספיקים כלום. כאשר נעצר ברחוב וישאלו אותנו מה הדלק שלנו, לא נדע ,כי לא שאלנו את עצמנו.
לצורך כך צוותה אותנו התורה: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה (שמות ט"ז)". לא שדאגה התורה לפרנסת מגדלי הבקר, בקובעה חגים בהם צריכת הבשר עולה (וכמובן צריכת הפחמים עולה איך שכחנו?)
התורה בקשה אותנו לעצור, לגשת לתחנת הדלק הקרובה, ולתדלק את המכונית, על מנת שנוכל להמשיך במסע חיינו הרגיל. אמנם התורה צוותה אותנו לבצע מסע ארוך עד לתחנת הדלק הרוחנית בירושלים, מקום ששואבים ממנו רוח הקודש. אך מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, ומה נותר לנו? תחנת התדלוק הקרובה אלינו בעת התכנסותינו בבתי הכנסת ובשולחן החג שלנו בימי החגים.
ובמה אנו מתדלקים:
אנו מציינים נקודות חשובות ומכריעות בחיי האומה בדומה לחיי האדם הפרטי. לידה, גיל מצוות ויציאה לחיים תוך קבלת עול הפרנסה.
בימי האביב אנו מתאחדים עם הטבע, ומזכירים את הולדתנו כעם ביציאת מצרים ("יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" הראי"ה מגד ירחים)
לאחר חמישים יום שאנו מצפים וסופרים לקראתם, מגיעים אנו לחג השבועות בו אנו מקבלים עלינו בכל שנה מחדש את התורה.
ובסיומו של הקיץ בעת האסיף וסיכום שנת העמל, אנו מתפללים שהשנה הבאה תביא בכנפיה פרנסה ברווח ולא בדחק, תפילת הגשם הושענות וכו'.
והסיכום? כמובן, חשבון מעשינו הנכונים והמוטעים, כולל הסקת מסקנות וקבלה לעתיד.
כנגד חגי התורה, ציוו עלינו חכמים חגים מדרבנן: חג הפורים המציין הצלה ממות לחיים, ומכאן הדגש החומרי שלו: סעודת פורים משתה משלוח מנות (אוכל דווקא) איש לרעהו (ואפילו שהוא עשיר ממני).
וחג החנוכה, המדגיש את ההבדל בין ישראל לעמים בצד הרוחני, ע"י הזכרת חנוכת המקדש, מסירת רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך.
ותשאלי בצדק: איך אנחנו מתדלקים? מה התוכן של החגים.?
בימי הפסח ימי החרות, ביושבינו כבני חורין בהסבה דרך חירות, אנו אוכלים מרור ע"ש שמיררו את חיי אבותינו בעבודת פרך .
בחג הסוכות חג האסיף אנו מזכירים, שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ובמקום לצאת לבלות בבתי מלון ולבזבז את כספנו, אנו יוצאים מבתינו לסוכה- לדירת הארעי, לומר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".
ובימי חג השבועות מעבר להזכרת מתן תורה בחג הזה, מתחילים תושבי הארץ החקלאים להביא את ביכורי הפירות למקדש. ובעת הנפת הביכורים קורא בעל הפירות את הפרשה "ארמי אובד אבי" המזכירה את יציאת מצרים ובשיאה: " ועתה הנה הבאתי את פרי האדמה אשר נתת לי ה'"
בדורנו, דור התקומה, נוספו לנו שני חגי דרבנן בחודש אייר: יום העצמאות, התקומה החומרית של עם ישראל בארצו וקיבוץ גלויות.
ויום ירושלים, יום חזרתנו למקום המקדש.
אף בימים אלו אנו מדגישים, כי לעולם חוסן (ולא מעולם היו הדברים )
ואנו מדגישים את קץ הגלות (תרתי משמע) ע"י השמדת יהדות אירופה ע"י הנאצים ימ"ש ועוזריהם.
ובאשר לנצחוננו במערכה על העצמאות ובשחרור ירושלים ומקום המקדש, אנו מזכירים את הנופלים ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל .
והסמיכות בין ימי הזכרון לימי החג, היא בבחינת "מתחיל בגנות ומסיים בשבח".
הדמיון בין התכנים של יום העצמאות ופסח, כמו דמיון חיצוני מסויים (הלל הנאמר בלילה, למשל) אינו מקרי: מדובר בהתחדשות, לידה, דגש על הלאומיות ועל חסדי ה' שבלעדיהם אי אפשר, ועל חשיבות הכלי הקושר עם וארץ, שלתוכו יתווסף בעתיד התוכן היהודי המיוחד.
%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%%