החניכות שלי הן בשבט נבטים (כיתה ד') והן יחסית בוגרות בכל הקשור להתנהגות ולהחוות דעות.
אך למרות הבגרות שלהן, יש להן רתיעה מפני תפילה.. לא פעם שמעתי אותן אומרות שהן לא רוצות להכנס לתפילה "כי זה משעמם".
החלטתי להכין מערך בנושא חשיבות התפילה, שאני מקווה שיראה להן כמה חשוב להתפלל, ושזה לא משעמם כמו שחושבים. הבעייה היא באיסוף המקורות: רוב המקורות שאני מכירה על תפילה הם כבדים מדי לגיל הזה, ואני באמת חוששת להביא להם קטעים שאני הצלחתי להבין רק בכיתה ז'.
האם יש מקורות בנושא התפילה שילדים בכיתה ד' יכולים להבין?
תודה רבה. :)
טלפון :
סניף :
תשובה
תשובות
תפילה לשבט נבטים
הקושי להתפלל, להתרכז, להקשיב למה שמתרחש בלב פנימה על חשבון הרעשים החיצוניים של היומיום, מוכר, לצערי,לרובנו.
מה בכל זאת מניע אותנו להתפלל?
שני סוגי מניע:
א. הציפייה לחוויה של מפגש פנימי ועמוק עם עצמנו ועם מי שבראנו, כולל ההזדמנות לפרוק ולספר לו, לבקש, להישען, להישפט אם שגינו, לצמוח מחדש.
ב. ההרגל ,השגרה.
ברור, שהמניעים המנויים בסעיף א. הם האידיאליים, אך לולא סעיף ב.,הרי שכל נפילה קלה במצב הרוח היתה מנתקת אותנו מתפילה.
השיגרה טרם התבססה אצל חניכותיך, וממדי העומק, ברובם, כבדים לגילן.
מה בכל זאת ניתן לעשות? לבסס את מהשכן רלוונטי, ומתוך כך להגיע עמן, בשעת רצון, להסכמה הדדית לגבי כללי סדר בתפילה.
נתחיל מן הקל-הצד המשמעתי, ונמשיך בכבד-הצד המשמעותי:
אם תגיעי אתן לרגע של הבנה, תוכלי להיוועץ בהן ולשאול אותן, כיצד נוכל לבסס יחד הרגלים, שיאפשרו להן שלווה וריכוז בתפילה מכובדת.
מותר לך לספר גם על מצוקתך: את מפסידה את היכולת להתפלל ברצינות ובשלווה, בגלל הויכוחים אתן. (חשוב לא להגזים ולא להיות "קוטרית". וחשוב שתמיד תקפידי להוות דוגמא לאהבת התפילה ולרצון לקצר ויכוחים סביבה.)
נסחו יחד שניים שלושה כללים פשוטים וברורים, כמו: אין להתווכח על עצם הכניסה לתפילה.
יושבים עם סידור ביד. לא מתלחשים עם חברה.
מכיוון שההצעות לכללים שלהן, יש סיכוי טוב לציות. בשעת הצורך תוכלי לומר: אתן קבעתן ש...
מה התמורה, מבחינתן? המתח סביב הנושא לא נעים גם להן.
ועכשיו לפן העיקרי, הפן הערכי:
יש נושא העומד בבסיס התפילה, והוא המודעות לכך שאנו זקוקים למישהו אחר, שאנו חסרים דבר-מה, שלא הכל בידינו.
לנו, המבוגרים, הדבר קשה, משום שאשליות הכוח והשליטה משמעותיות לנו מאד. פעמים רבות מספר לנו מי שעבר חוויה קשה כמו שבי, מחלה אטו פיגוע, שהקשה מכל היה הרגע בו חש שאיבד שליטה על חייו.
התפילה דורשת מהאדם להודות בפני עצמו, שיש מה לבקש, ויש ממי לבקש.
אולי זו אחת הסיבות למצווה לפתוח את התפילה בשבח: לא רק כדי שליבנו יפתח אל חווית ההודיה, אלא גם כדי להזכיר לעצמנו, שכל מה שיש לנו, הכל משלו.
אפילו על כוס מים, כידוע, מזכירים אנו לעצמנו, כי הכל, ממש ה-כ-ל, נהיה אך ורק בדברו.
לילדים קטנים, קל הרבה יותר מלמבוגרים להתחבר לאספקט זה, של הענווה, התלות והצורך לבקש, מתוך שכך הם חי הייומיום של כל ילד. גיל עשר, עם כל הכבוד, עדיין מהווה גיל של תלות במובנים רבים.
המדרש מתאר את מעלתו של חוני המעגל, כבן מפונק אצל אביו.
נסי לחבר אותן אל קשרי האהבה בין הבן לאביו, ואל שמחת האב לספק בקשות שונות ורבות של הבן. שאלי, מדוע לדעתן הקב"ה הוריד בכל פעם גשם שאינו נוח? האם כביכול לא ידע שחוני יבקש משהו אחר?
מכאן החיבור מוביל כמובן אל הקב"ה המתאווה לתפילת צדיקים (יבמות ס"ד ע"א), ובפרט תינוקות של בית רבן, שכל העולם מתקיים רק בזכותם.(שבת קי"ט).
הקב"ה מתגעגע אלינו, והתפילה כביכול מאפשרת לקשר האהבה לבוא לידי ביטוי.
המגיד מדובנא ממשיל משל, לבן שנסע לגור בעיר אחרת, והאבא שלח לו בכל פעם מעט כסף. שאלו האנשים: למה לא תשלח לו בבת אחת כסף לשנה שלימה? השיב האב: כך לא יכתוב לי! אני שולח לו מעט, וממילא כל פעם שהוא זקוק לעוד, הוא נזכר לכתוב לי, והמכתבים משמחים אותי.
על כך נאמר "הלוואי היה אדם מתפלל כל היום כולו"(ירושלמי ברכות ג' ה'), ללא צורך בדירבון...
חשוב לשלב בתחילת הפעילות מקום שלח חיבור למה שחסר לי, מה שהייתי רוצה לבקש, מה שאינני מעיזה לספר והייתי רוצה לדבר עליו עם מישהו שיכול לעזור לחי באמת.
זה ניתן לביצוע באמצעות פתק אנונימי שכולן כותבות ומקריאים או לא, או בכל שיטה אחרת.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים.
שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים.
עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור" וגו'. אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם.
אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם.
אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה. אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו: רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם.
מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי.... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך.