לפני מספר שנים , אמא שלי עברה התקף פסיכוטי, לאחר שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ונעשה בירור מקיף התברר שהיא סובלת ממחלת מאניה דפרסיה והיא החלה לקבל טיפול מתאים. לפני האבחנה שנים שהיא אספה דברים שונים, קנתה הרבה, גם דברים שלא היו נחוצים, הסתובבה תמיד עם תיקים רבים וכדומה.
אחותי בשנות הארבעים לחייה, סבלה מדכאון בעברה, מטופלת כנראה בטיפול תרופתי ושיחות על ידי פסיכולוגית. לאחרונה נראה לנו שאנו רואים אצלה תופעות דומות לאלו שראינו אצל אימנו שכוללות דיבור מופרז, אספנות, קניות מרובות, כאשר ניסינו להעיר לה על כך, וכן להעמיד אותה על כך שחלק מהדברים שהיא קונה הם מיותרים, היא מתחמקת ואומרת שזה מה שהיא אוהבת, היא דוחה בעקביות את נסיונותינו לדבר איתה על כך.
כיצד אפשר להביא אותה לטיפול בבעיה, אנו דואגים שהיא תיכנס חלילה למצב לא טוב, האם אפשר לפנות למטפלת שלה שלא בידיעתה, בעבר עם אמא שלנו נתקלנו בסרוב המטפל לדבר עם המשפחה ללא המטופל.
אנו רוצים רק את טובתה ופוחדים שאחרי האופוריה יבוא דיכאון קשה.
תשובה
שלום רב לך זוהי סוגיה אתית קשה בעיקר מכיוון המטפל. אם ידועה לכם זהות המטפל הרימו אליו טלפון אימרו לו שאינו צריך לדבר אלא רק לשמוע זאת משום שהיא נמצאת בסיכון. שוחחו לחליפין עם בעלה - אם היא נשואה והתריעו בפניו. קחו כמה שיותר יוזמה אך זיכרו כי לפעמים, אין מה לעשות, היכולת שלנו לעזור מוגבלת. הרבה הרבה הצלחה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.