שלום!בשמך שנתיים הייתי מדריכת נוער- בנים בלבד.חוויה זו השפיעה עליי..כמו שאומרים מה שלא הורג מחשל.נהייתי טיפה קשוחה..לפעמים אני צינית-אבל לרוב לא.מישהי אמרה לי שאין לי רגש או שאני לא מחוברת לרגשות שלי משהו כזה וזה מישהי שאני לא מכירה בכלל היא אמרה את זה כי היא ראתה את ההליכה שלי..היא רפלקסולוגית..שאמרתי לה שתסביר לי למה היא התכוונה היא אמרה תבואי אליי לפגישה ונתנה לי כרטיס שלה והלכה..מאוד מוזר.ודבר ידוע שיש לי חשיבה שכלית.איפשהו אני מרגישה שאיבדתי טיפה את מי שאני באמת ואת הנשיות שלי כתוצאה מזה שהייתי מדריכה של בנים במשך המון זמן..כנראה שזה הוסיף לי תכונות לא כ"כ טובות והייתי רוצה לשנות את זה..אז מה אני יכולה לעשות ולעבוד על עצמי כבר עכשיו?בלי ללכת לייעוץ וכו כי זה ממש לא העניין.תודה רבה!
תשובה
שלום רב, עבודה ממושכת עם בנים אולי השפיעה מעט על סגנון קצת יותר מחוספס עם פחות ביטוי רגשי. זה לא נראה משהו מהותי פנימי, אלא חיצוני וזמני, ולא נראה שאת צריכה להיות מודאגת. עצם המודעות, פיתוח קשר עם חברות, וקצת דגש על הקטע הרגשי עשוי לאזן. כדאי לך להיפתח למישהי קרובה שאת מרגישה נוח וסומכת עליה, והיא מעט יותר בוגרת ומנוסה, על מנת לקבל פידבק ואולי עיצה טובה. בהצלחה.