רציתי לשאול אותך בקשר למחיצה. כל פעם כשאני נכנסת לבית הכנסת שלנו אני מרגישה כעס כי המחיצה כמעט אטומה לגמרי ואני מרגישה ששמים אותי בחוץ. אני שלמה עם כך שיש הפרדה בין גברים ונשים בבית כנסת, וגם עם ניהול התפילה. איך 'לאכול' את העניין הזה של המחיצה. חובה? רשות? מה בדיוק אסור לראות, ולמי? תודה מראש, רננה
תשובה
שלום לך רננה,
בימים האחרונים פגשתי תשובה מענינת של ה'ציץ אליעזר' בשאלה זו ולפני שאומר לך את דעתי ומחשבותי אני רוצה לצטט אותו בלשונו:
זו תשובה שנשלחה לקראת הקמתו של בית הכנסת בדרזדן שבגרמניה בשנים האחרונות.
בדבר מחיצה בעזרת נשים במקום שעזרת נשים למעלה.
הנה ידוע מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בסוכה פ"ה מ"ב: ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים. כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים, וכן כתב התוספות יום טוב שם. ואולם בהלכות לולב פ"ח ה"יב כתב (הרמבם): כדי שלא יתערבו אלה באלה. ובאמת אמרו במידות פ"ב מ"ה: כדי שלא יהיו מעורבין. וכן בתוספתא סוכה פ"ד ה"א, וכןמשמע מרש"י סוכה נא ע"ב. ולפיכך בארצות פולין וליטא אין מחמירין כל כך, שהרי המתפלל עומד ומתפלל בסידור ואינו מגביה עיניו למעלה, אבל באשכנז נהגו להחמיר, ובודאי שיש כאן מצד חומרת המקום ולכן אין לך אלא מקומו ושעתו. שבאם אפשר לתקן בוודאי מצווה לתקן, אבל אין לעשות מחלוקת גדולה ולהרוס קבוץ של יראים בשביל הידור מצווה. כך היא דעתי וכבוד תורתו יראה את אשר לפניו.
לשם הגינות צריך לומר שבהקשר אחר בתשנ"ג לשאלתו של הרב דרוק מארמון הנציב בירושלים נותן הרב מידות וגובה מדויקים בהנחה שלא יוכלו להסתכל האנשים בנשים ועוד אחזור ואצטט גם מתשובה זו.
ואף על פי כן ברצוני להתדיין מתוך התשובה הראשונה. הוא מציין ובצדק שהרמבם נותן שני הסברים שונים מאד זה מזה. מחד גיסא, שאלה ההפרדה. 'שלא יתערבו'. ואז המחיצה היא בבחינת סימן וסמל של הפרדה בבנין אחד כשכל הנוכחים משתתפים באותה הפעילות קריא תפילה.מאידך גיסא, שאלת ההסתכלות של גברים בנשים.
בשני המקרים השאלה מסתמכת על ההפרדה בשמחת בית השואבה בבית המקדש. וכבר לפני שנים כתב אבי ז"ל שמואל ספראי מאמר ארוך בו הוכיח לדעתי מעבר לכל ספק שאמנם בשמחת בית השואבה תיקנו תיקון גדול בעזרת נשים בבית המקדש, אבל דווקא התיקון הגדול לכבוד החג מוכיח שבשאר ימות השנה לא היתה כלל הפרדה בין גברים ונשים בעזרה.ולא חששו שלא יתערבו, ובודאי לא שלא יסתכלו גברים בנשים.
יתרה מזאת כשאת באה לבדוק מתי נזכרת המחיצה ומהם דיניה בהלכה היהודית לא ניתן למצוא זכר לשאלה זו כל תקופה התנאים או האמוראים. גם הרמבם מדבר על המקדש בעיקר ולא על בית הכנסת. ואילו ושאלת גובה המחיצה או עוביה בבית הכנסת היא שאלה מודרנית מאד בהלכה של השנים האחרונות. ואף לציץ אליעזר אין מקורות רבים נוספים, סתם כי הם אינם במסורת.
מדבריו המצוטטים של הציץ אליעזר את למדה משהוא נוסף. זו שאלה של מנהגים לפי מקומות שונים. וראוי לשים לב לאוירה במקום ולנוהג המקובל. יש אולי אפשרות להחמיר, אך מן הראוי שלא ליצור עם החומרות מחלוקת יראים.
וכאן אנחנו מגיעות לשאלת הנשים גם אנחנו חלק מקהל יראים. גם לנו יש מה לומר על נוהג ומה מציק באוירת תפילה. ההנחה שכל האמת נמצאת דווקא בחלק הגברי מזמן איננה נחלתנו. וכל בית כנסת חייב לעשות את ההחלטה בהתאם למצב החברתי שבו נמצא קהל המתפללים והמתפללות. את לא חייבת מראש לוותר בשם הלכה פסוקה. אין בנושא הלכה פסוקה.
ועוד הערה מדבריו של ה'ציץ אליעזר'. אדם נורמלי מתפלל בסידורו ואין לו מה לחפש מעבר למחיצה. כך הניחו בפולין וליטא, אבל באשכנז החמירו ובתשובתו לרב דרוק בירושלים מעיר הרב ולדנברג בשם התוספות יום טוב שיש לחשוש ואני מצטטת: "ועוד משום קישוי לדעת, ושמא יראה קרי, וכל זה בחצרות בית ה'". כלומר, הרבנים הנכבדים עסוקים בחיפצון נשים והפיכתן לאוביקט מין מסוכן מאד לגברים ולכונותיהם. אם יש סיבה לקיומה של קולך הרי היא לפניך. לא יתכן שנשים תמצאנה מאחורי סורג ובריח על מנת לגונן על חשש קישוי וקרי בחצרות ה'. שיואילו בבקשה להתפלל בסידור כפי שנהגו בפולין ובליטא. ההחמרה איננה מוסיפה במקרה זה כבוד לתורה, ובודאי שלא כבוד ללומדיה.
המחיצה איננה חומת מגן אלא סמל להפרדה ולדימוי של שעה מיוחדת במקדש בה האנשים ריקדו ופזזו בשעות הלילה והנשים ראו היטב מן הגזוזטרא. לכן גם לא עסקו כלל בכימות המחיצה לגובה ולעובי. בעת החדשה הפך הסמל לגוף הלכתי שלא בטובתו, העמיסו עליו תפקידים בלתי ראויים ויש מי שמכנה זאת חומרה ושמירת יתר ואף הידור מצווה. אך האמנם? מסופקני האם זה שרות טוב או שרות דב להלכה היהודית.
אין לי כל ספק שמן הראוי להשמיע קול ולשאת 'קולך' על מנת לשמור את מקומן של נשות ישראל בתפילה היהודית במסגרת בית הכנסת.
אם את זוכרת בכנס האחרון ערכנו תחרות אדריכלים לבנין בית כנסת עם הפרדה שוויונית. קים גם קטלוג לתערוכה שהתתקימה במוזיאון ברמת גן. ודומני שזו הדרך בה אנחנו חייבות ללכת.