בילדותי חוויתי התעללות מינית לאורך מספר שנים..וכן היו מספר הטרדות מיניות (אקראיות) בגילאים שונים..שנים רבות לא חשבתי על זה כמעט בכלל (בעיקר על הסיפור הארוך יותר)..
אני בת 20 ולאחרונה התחלתי לקבל הצעות שידוכים..מהבחור הראשון היו לי סיבות די רציונאליות להפרד אבל הרגשתי יותר שנפרדתי ממנו משום שאני פוחדת מקשר..לאט לאט התחילו לחזור אלי זכרונות מהעבר יחד עם תחושות נלוות שלא היו קיימות אצלי בעבר..חיפשתי מסגרת בה אוכל לדבר על העבר שלי..התכתבתי בצ'אטים וסיפרתי לאנשים מה עבר עלי באופן כללי..שיתפתי בתחושות של כעס ואשמה ובאחת הפעמים הסתבר שדיברתי עם פסיכולוג..הוא ביקש לעזור לי..(אל תדאג..הוא היה פסיכולוג אמיתי)-לאחר בירורים התחלתי לנהל איתו שיחות בנושא וגם נפגשנו מספר פעמים..לאחר "טיפול" של מספר שבועות הוא הודיע לי שהוא מתקשה להתייחס אלי באופן מיקצועי בלבד..שהוא נמשך אלי..בקיצור..לא נעים במיוחד..כעסתי מאד על המצב הזה..
הפסיכולוג היה בשבילי בהתחלה פיתרון אידיאלי למצב העגום בו הייתי כיוון שהוא הציע טיפול בחינם (אינני יכולה לממן משום שההורים שלי אינם יודעים דבר..או שלפחות כך נדמה לי) וגם הבטיח שלא יתלונן במשטרה, כאשר אני יודעת שזו חובתו המיקצועית..
עזבתי את הטיפול במצב גרוע ממש, כיוון שבמהלך השיחות הוא שאל אותי שאלות שהציפו בי עולמות שלמים..כואבים ובלתי נסבלים לפעמים..
כשעזבתי אותו הכל נשאר פתוח..בלי יכולת מצידי להתמודד עם מצב שבו אני לא מצליחה להתרכז בכלום..עסוקה במחשבות בזה ביום וחולמת על זה בלילה..רוצה להזיק לעצמי לפעמים..מרגישה שאני לא יכולה לנהל קשר נורמלי עם בן זוג..מפחדת ממחמאות..מהרגשה של אינטימיות (רגשית ופיזית)..לא בוטחת בגברים..לא מאמינה להם..
כיום אני נמצאת בקשר עם בחור כשהוא יודע שאני עלולה כל רגע לברוח..שאסור לו לתת לי מחמאות..די מסכן..
אז..לי זה נראה שאני במבוי סתום..הן מבחינה אישית והן מבחינת עתיד הקשר בו אני נמצאת..
מבחינתי, ההורים שלי לא ידעו לעולם,ואני לא אתלונן.. גם אם העתיד שלי יוקרב בעבור זה..האם במחיר הזה אין סיכוי שאוכל לטפל בעצמי? האם אני באמת נמצאת במבוי סתום..
סליחה על המילים הרבות..קיוויתי שבדך זו תוכל לקבל את תמונה מדוייקת (פחות או יותר)של המצב שלי ומתוך כך לענות לי בצורה רלוונטית..
תודה רבה על ההתיחסות לצרות של אנשים רבים ואני בתוכם.. :)
תשובה
שלום רב,
חשוב מאוד להגיע לטיפול או לפחות להתרשמות ויעוץ מקצועי, היות ומצבך הרגשי נשמע לא טוב. כדאי לשתף את ההורים בכך שיש לך קושי רגשי, בלי לפרט את העבר במידה ואת לא מעוניינת, על מנת שיוכלו לסייע במימון פרטי. ניתן לשקול גם פנייה לשירות ציבורי.
כמובן שאת לא חייבת להתלונן, אם כי יש לך הזכות לעשות זאת. קשה לשפוט מה קרה עם אותו פסיכולוג, אבל הקשר התחיל לא על בסיס מקצועי, ולכן לא היה מתאים שהוא יטפל בך, גם אם לא היה נוצרת משיכה מינית. וכל שכן כאשר היא היתה קיימת.
בהצלחה וחג שמח.