אני מדריכה של בנות בכיתה ח' ואני ישמח אם תוכל לעזור לי למצוא חומר על "הקדושה שבגשמיות" - טלפון : 0545905857 סניף : עזרא
תשובה
בס"ד
הנושא: חומר מול רוח
האחריות המוטלת על האדם בעולמו, רבה וכבדה. מצד אחד "בנפשו יביא לחמו", חובת הפרנסה והכלכלה. מנגד-הכוח המושך מעלה, לעבר העיסוק ברוח.
המקור הבסיסי בעיון זה, נמצא בתלמוד הבבלי, במסכת שבת ל"ג, עמוד ב'.
האגדתא מתחילה במילים: "דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר …"ומסתיימת במילים: "אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על בני"
אם בידיכן ש"ס שטיינזלץ, מה טוב ונוח. העזרנה בתרגום. אם לאו, אל יאוש! העזרנה ברש"י (רש"י תמיד בצד הפנימי של הדף), אצלו תמצאנה תרגום חלקי, והשאר יובן מן ההקשר, ברובו.
תוך כדי קריאה , הקדשנה תשומת לב לנקודות הבאות: על מה התווכחו הנוכחים מראש, בטרם החל הוויכוח? האם הויכוח ממוקד במעשי הרומאים? בפרשנות של המתבוננים? לאחר שנוצרה הסכנה-מה היה מקום הנשים בעניין? מדוע? האם יש מן הצדק בכך?
מה המזון שאכלו במערה? מדוע הקפידו להתלבש דווקא לתפלה? מה ניתן להסיק מכאן?
כיצד נהגו עם צאתם מן המערה? למה?מה למדו מדין גיהינום?"מי הרגיעם לבסוף, וכיצד?
נסנה לשער מה סגולתו, מה היחוד שלמדו תלמידיהם מן המעשה?
על הפסוק במשלי, "ותשחק ליום אחרון", אומר המדרש:
(מדרש רבא, פיקודי, נ"ב אות א')
מדרש רבה שמות פרשה נב
"מעשה בתלמיד אחד של ר"ש בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי ותשחק ליום אחרון ".
האם ממון הוא שלילי? האם, לפי המקורות- זה הכרחי?מה חידש להם ר' שמעון?
העזרי ברש"י ומלבי"ם לפסוק במשלי. השוו לרד"ק=רלב"ג לשמואל א' , כ"ה, כ"ט, במונח "צרור-החיים"
מה היחס בין שני הביטויים- "צרור החיים" ו "ותשחק ליום אחרון"? מה עדיף?
לפי הרב קוק בפירוש "עין איה" ההדסים מסמלים נחת- רוח , הנאה שמשלבת תחושות של רוחניות ושל חמריות. האם "ותשחק ליום אחרון" מבטל את ניחוח ההדסים? מצאנה הוכחות רבות לדעתכן.
מה התגבש ביניכן תוך כדי לימוד, בנושא הקשר בין חומר לרוח?
לימוד-פורה ומהנה!
מסכת שבת דף לג/ב
דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר"ש אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה א"ל אוי לי שראיתיך בכך א"ל אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם
מדרש רבה שמות פרשה נב
מעשה בתלמיד אחד של ר"ש בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי ותשחק ליום אחרון.
האם הממון הוא דבר שלילי?
מה השיג ר' שמעון?
.משלי פרק לא כה
כה עוֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:
רש"י משלי פרק לא
פסוק כה
ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב:
ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:
רש"י משלי פרק לא
סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים::
ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאוג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:
צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:
קמו בניה. התלמידים:
בעלה. הקב"ה:
מצודת דוד משלי פרק לא פסוק כה
עוז והדר. מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי:
ותשחק. כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה:
.רלב"ג משלי פרק לא פסוק כה
עוז והדר לבושה. הנה לבושה הוא עוז והדר ר"ל שישלם במדותיה היופי והתוקף להכניע תאוותיה הגופיות וזה ממה שישלם בשתנהג בדרכי התורה ותשחק ליום המות כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המות כי אין רצונם לחיות כי אם להשלים השכל ואחר השלמו כמעט שיחפצו במות כי היא החיים להם
מלבי"ם משלי פרק לא פסוק כד-כה
סדין הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון, שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים:
מלבי"ם משלי פרק לא פסוק כט-לא
פסוק כט-לא
רבות בנות עשו חיל בענין זה, לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה, במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה', ע"ז תנו לה מפרי ידיה, ע"ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע"ז לא בעלה לבד יהללה רק יהללוה בשערים מעשיה:
שמואל א פרק כה כט
כט וחּילּטּקטּם אטּדטּם להּראּדלּטּפאּךטּ ולּלאּבחּקלּוּשסּ אזּת-נחּפאּשסּזּךטּ ואּהטּיאּתטּה- נזּפזּשסּ אגּדנהּי צאּרולּרטּה בלּהּצאּרויּר החּחחּילּהּים אוּת יאּהוטּה אבּליּהזּיךטּ ואּאוּת נזּפזּשסּ איאּבזּיךטּ יאּקחּללּאּעזּנלּטּה בלּאּתויּךאּ כלּחּף החּקלּטּלחּע:
רד"ק שמואל א פרק כה פסוק כט
והיתה נפש אדני. שלא יוכלו להמיתך מי שרודפין אותך ותהיה בחיים את השם כלומר שתלך בדרכיו כל ימיך וכן ורעה לא תמצא בך כל ימיך וימית האל יתעלה ויתברך הרודפים אותך ויפריח נפשם כמו אבן הקלע וכף הקלע פירוש מושב אבן הקלע שהוא עשוי כמו כף ולדעת יונתן פירוש נפש אדני צרורה בצרור החיים לעולם הבא שתרגם הפסוק כן ותהא נפשא דרבוני גניזה בגנז חיי עלמא קדם ה' אלהך וית נפש בעלי דבבך יפרחינה כמה דמפרחין אבנא בקלעה וכן בדברי רז"ל ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמ' בצרור החיים את ה' אלהיך ונשמתן של רשעים מטרפות ומשוטטות מסוף העולם ועד סופו ואין להם מנוחה שנאמר יקלענה בתוך כף הקלע:
רלב"ג שמואל א פרק כה פסוק כט
והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. הוא העולם הבא כי שם תתאחד הנפש במושכליה שהם צרור החיים ומצבם יהיה עם השם יתברך כמו שבארנו בראשון מספר מלחמות ה':
ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ר"ל שלא יהיה לה השארות וקיום והנה אמרה זאת להורות שכבר יחטא דוד אם ישחיתם ותמנע ממנו ההצלחה הנפשיית שהיא ערך ההצלחה .
מה היחס בין הביטוי "צרור החיים" לבין הביטוי "ותשחק ליום אחרון"?