שלום! אני רוצה להעביר שיעור ולנסות להחדיר לבנות גדולות בכיתה ט' שקצת אטומות לענין, על חשיבותה הרבה של ארץ ישראל ועל מעלתה, ולמה מחובתנו היא להילחם ולהיאבק עליה. (הבנות לא כל כך אוהבות לשמוע על הנושא. איך אפשר למרות הכל להחדיר להן?) תודה רבה. טלפון : סניף :
תשובה
((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((
הנושא:אהבת ארץ ישראל לכתה ט
שלום וברכה:
ראשית, תיאלצי להבין שנושא כזה תלוי מאד גם בהשפעה סביבתית.
החדשות הרעות: הסביבה של חניכותיך, כנראה,מנותקת מן הנושא.
החדשות הטובות: גם הסניף זו סביבה.
החדרת הנושא בסניף "דרך הרגליים" מאד חיונית לעניין.
רק אם הייתי במקום מסויים, לפחות בטיול, רצוי יותר בעשייה, (כגון התנדבות ליום עבודה בקטיף פירות ביישוב X רשמית כדי לאסוף כסף למימון תלקי של פעילות הקיץ או בכל תירוץ אחר)רק אז שם המקום יעורר בי רגשות.
כמובן, צריך להיזהר מאוירה של הטפות, ולהשתדל להקנות ערך זה מתוך הרבה שמחה.
אני מצרף לך מס' מקורות להרחבת הדעת:
ג - מצוות ישוב הארץ חלק ג'
הרב אליעזר מלמד
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה
טו - גבול דרום - נחל מצרים
למדנו מהפסוקים (בראשית טו, יח* במדבר לד, ה) שגבול דרום הוא 'נחל מצרים', ונחלקו הדעות מהו. לרוב הראשונים והאחרונים נחל מצרים הוא השלוחה המזרחית של הנילוס, והוא מקום תעלת סואץ כיום. וכך דעת רש"י, רמב"ם, תוספות, ר' אליהו מזרחי, תוספות יום טוב, הגר"א. ולחלק מהפוסקים נחל מצרים הוא נחל אל עריש, וכך דעת בעל ה'כפתור-ופרח' בשם רב סעדיה גאון, והרדב"ז, וכן נראה מהאבן עזרא.
בין הסוברים שנחל מצרים הוא השלוחה המזרחית של הנילוס, במקום של בתעלת סואץ, יש שתי דעות באשר לחלק הדרומי של סיני. יש אומרים שכל חצי האי סיני בכלל ארץ ישראל (רש"י, ריה"ל בכוזרי), ויש אומרים שחלקו הדרומי אינו בגבולות ארץ ישראל, וכך משמע מהרמב"ם. ומכל מקום לכל השיטות מבואר שכל רצועת עזה היא בתחום ארץ ישראל. 1
טז - גבול צפון
גבול צפון מתחיל במערב מהים במקום הסמוך להֹר הָהָר, שנאמר (במדבר לד, ז): "וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר". השאלה היכן הוא הֹר הָהָר.
ארבע שיטות ישנן, ונסדרן מהשיטה המגדילה ביותר את גבולות הארץ ועד המקטינה ביותר.
א) לפי תרגום יונתן (במדבר לד, ז) הוא במקום הנקרא "טוורוס אומנוס", צפונה מקו רוחב 36.
ב) ל'כפתור-ופרח' הוא מקום הנקרא "אקרא", שכך תיאר את ארץ ישראל לפי דרך מסעותיו, והוא בקו רוחב 36.
ג) לרמב"ם גבול צפון הוא בקו רוחב 35 (הל' קידוש החודש יא, יז), ומתחיל בצד המערבי במקום הנקרא "בַּניַיס" (תשובות הרמב"ם קכז, וכתב שם שנקראה בחז"ל 'אמנס' או 'סמנוס'. וכמובן שאין כוונתו למה שאנו קוראים 'בנייס' הנמצא למרגלות החרמון).
ד) לרדב"ז (ח"ד ל), וכך דעת ר"ש סירליאו, הוא מעט דרום מטריפולי, במקום הנקרא "בתרון".
מהֹר הָהָר ממשיך גבול צפון לכיוון מזרח עד הנהר פרת.
מפת גבול צפון
יז - גבול מזרח
גבול המזרח של ארץ ישראל לפי הרמב"ם נמצא במרחק של כמהלך ששה או שבעה ימים מירושלים, והוא כמרחק של שלושה קווי אורך מירושלים, ונמשך מהנהר פרת בצפון ועד לאחר קו רוחב 30 בדרום.
ויש אומרים שנהר פרת הוא גבול המזרח, ונשפך עד הים הפרסי (אוצר נחמד על הכוזרי). 2
מפת גבול מזרח ובכלל זה מפת ארץ ישראל על פי הרמב"ם
מפת ארץ ישראל למגדילים ביותר
יח - סדר נחלת הארץ ומעמד עבר הירדן המזרחי
ההדרכה האלוקית היתה, להקדים את ההתיישבות בעבר הירדן המערבי על פני עבר הירדן המזרחי. ולכן מתחילה לא התכוון משה רבנו לכבוש את ארץ סיחון ועוג. ואף כי ברור שעבר הירדן המזרחי הוא בתוך תחומי ארץ ישראל, וכפי שהבטיח ה' לאבות, שנאמר (בראשית ט, יח): "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת", וכפי שנאמר לישראל לאחר יציאת מצרים (שמות כג, לא): "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר". למרות זאת, תוכניתו של משה רבנו היתה שבתחילה ישראל יכבשו ויתיישבו בעבר הירדן המערבי, ומשם יתפשטו אח"כ לעבר הירדן המזרחי (רמב"ן במדבר כא, כא). ורק לאחר שסיחון ועוג לא נענו להצעת השלום של ישראל ויצאו נגדם למלחמה, כבש עם ישראל את ארצם. ואחר שבני שבט ראובן וגד ביקשו להתנחל בעבר הירדן המזרחי, נענה משה רבנו לבקשתם, ובתנאי שאף הם ישתתפו בכיבוש החלק המקודש יותר שנמצא בעבר הירדן המערבי (ועיין לעיל ב, א). 3
וכתב רבי שמעון בן צמח (תשב"ץ ג, ר), שמצד הקדושה והשריית שכינה, מעלתו של עבר הירדן המערבי גבוהה יותר, ולכן התאווה משה רבנו לעבור את הירדן. וכן מה שאמרו חז"ל (כתובות קיא, א): "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח", ועל ידי כך מתכפרים עוונותיו, נאמר על עבר הירדן המערבי. וכן מה שאמרו (יבמות סד, א) שבזכות ארץ ישראל יכולים בני זוג שלא זכו במשך עשר שנים לבנים להיפקד, נאמר על עבר הירדן המערבי. וכן אמרו חז"ל: (במד"ר ז, ח): "ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן - ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה". כלומר לא ניתן להקים בעבר הירדן המזרחי את המשכן או המקדש לזמן קבוע. אולם מצד מצוות ישוב הארץ, אין הבדל בין עבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי, ולכן יכולים הבעל או האשה לכוף את בן זוגם לעלות מחוץ לארץ לעבר הירדן המזרחי. אבל לא היו יכולים לכוף לעבור מעבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי, מפני שלעניין מצוות התלויות בארץ, עבר הירדן המזרחי שווה למערבי. 4
________________________________________
1. א) הסוברים שנחל מצרים הוא נחל אל עריש הם: כפתור ופרח פרק י"א עפ"י רס"ג, וכך נראה מאבן עזרא בראשית טו, יח, וכ"כ הרדב"ז ח"ד ל. ומן הסתם גם לדעתם הגבול נמשך עד אילת לפחות, שנאמר (שמות כג, לא): ""וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים". ב) הסוברים שהוא במקום תעלת סואץ וכל סיני בכלל ארץ ישראל הם: רש"י על הפסוק (שמות כג, לא): "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים", כוזרי (ב, ה* ד, ג), תוספות יו"ט (תענית א, ג. ב). ג) הסוברים שנחל מצרים הוא תעלת סואץ אבל החלק הדרומי של חצי האי סיני אינו בכלל ארץ ישראל הם: רמב"ם, שלדעתו קו הגבול הוא הקו הנמשך ישר מאילת עד השלוחה של ים סוף המתחברת לתעלת סואץ, שבהל' קידוש החודש יח, טז, כתב שהוא קו הרוחב שלושים, ובשו"ת הרמב"ם קכז, כתב שהוא קו הרוחב שלושים ואחד, הרי שהקו באמצע, ושם מקום אילת. וכן משמע שנחל מצרים הוא הנילוס מתרגום יונתן בראשית טו, ובמדבר לד, ה, תרגום ירושלמי במדבר לד, ה, תוספות עירובין טו, א, ד"ה 'כשם', ר' אליהו מזרחי במדבר לד, ה, רד"ק יהושע יג, ג, הגר"א יהושע טו, י. ומכל מקום לכל השיטות חבל עזה נכלל בגבולות ארץ ישראל, לא רק בגבולות ההבטחה אלא אף בגבולות כיבוש הארץ בימי יהושע, והוא היה בנחלת יהודה, שנאמר (יהושע טו, מז): "עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל".
עוד אפשר לומר, שאחר שכבשנו את חצי האי סיני במלחמת מצווה של ששת הימים, הכל יודו שכולו נחשב לארץ ישראל, שכן אמרו בספרי דברים יא: "מן המדבר - ואין המדבר גבולכם, אם כבשתם - אף המדבר גבולכם וכו'". וכך משמע מהרמב"ן שם. וכך כתב במשפט כהן, שכשאין מלך כלל האומה במקום מלך. ובגבולות המובטחים אין צורך ברשות בית דין כדי לכובשם, אבל מחוץ לגבולות צריך בית דין כי זו אינה מלחמת מצווה. אבל אם המלחמה נועדה להגנה עצמית, כגון כיבוש סיני, זו מלחמת מצווה ואפשר שגם בלא בית דין הכל התקדש. וע' בציץ אליעזר ח"י סימן א.
2. בהל' קידוש החודש יא, יז, כתב הרמב"ם על ראיית החודש שהיא צריכה להיות בארץ ישראל, ומקומה עד מהלך ששה או שבעה ימים מירושלים, שהוא שלושה קווי אורך מירושלים. אלא שאם נחשב רק שלושה קווי אורך, נמצא שעדיין חסרים כמה עשרות ק"מ עד הנהר פרת, לפיכך צריך לומר ששיעור ששה או שבעה ימים הוא הטווח שמשם העדים יכולים לבוא, אבל גבול ארץ ישראל נמשך מעט יותר, מפני שהגבול חייב להגיע עד הנהר פרת כפי שכתוב בפסוקים רבים. ולכן צריך לעקם מעט את קו הגבול לצד צפון ומזרח כדי שיימשך עד לנהר פרת. ולפי הכפתור ופרח אפשר שהגבול הצפוני נמשך ישר ממערב למזרח עד שיגיע לנהר פרת. וכן לתרגום יונתן, ומשם יימשך עם הנהר פרת לכל הפחות עד שיגיע לשלושה קווי אורך מירושלים. אבל אין ממשיכים אח"כ עם נהר הפרת עד הים הפרסי, משום שנהר פרת מסמן את גבול צפון ולא את גבול המזרח, וכ"כ רבי אברהם בן הרמב"ם בפירושו לשמות כג, לא, וכ"כ בכוזרי ב, יד, ותוספות יו"ט.
אמנם באוצר נחמד על הכוזרי כתב שנהר פרת הוא גבול מזרח עד הים הפרסי, וכך משמע מדעה שהביאו הרמב"ן והריטב"א על גיטין ז, ב, בשם החכם הגדול ר' משה בר' חסדאי הצרפתי. וכך משמע בדברי הימים א' ה, ט, ורד"ק שם. וכך מובא בספרו של הרב ישראל אריאל.
כאן המקום לציין כי את הלכות הגבולות למדתי מהרב חיים שטיינר שליט"א, ועל פיו כתבתים כאן.
3. מהמעשה בבני ראובן וגד שרצו לנחול בעבר הירדן המזרחי (במדבר לב), עולה בבירור שהמגמה הראשונה היתה שכולם יכנסו תחילה לחלק המערבי. ומתוך העיקר המקודש יתפשטו וינחלו אח"כ גם את הצד המזרחי. גם מהשתוקקותו של משה רבנו להיכנס לארץ, משמע שכל זמן שלא נכנס לצד המערבי של הירדן, עדיין לא נכנס לעיקר הארץ.
וכן יש לשאול, שלמדנו בבמדבר לד, בפרשה שבה מוזכרים גבולות הארץ במפורט, שגבול הצפון מתחיל במערב בהר ההר, ועל מיקומו של הר ההר למדנו בהלכה טז ארבע דעות. ושם בפסוקים גבול הארץ אינו נמשך עד נהר פרת, אלא באיזה מקום הוא מתחיל לרדת דרומה עד שמגיע לכינרת, ויש לשאול מדוע לא סומן הגבול עד הנהר פרת. ובאר המלבי"ם, שאמרה התורה בפרשה זו כמה פעמים "לכם", עד שסיימה "זאת תהיה לכם הארץ", לרמז שהוא רק לפי שעה, כי יתרחב הגבול בכל פעם כמו שהיה בימי דוד ושלמה ובימי הורדוס שאז התפשט מלכותם עד נהר פרת, וכל שכן לעתיד לבא". הרי שמפני שהיינו עדיין מועטים יחסית, נצטוונו לכבוש את מה שבכוחנו בצד המערבי. וכמו שנאמר (שמות כג, ל): "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ". ואפשר ללמוד מזה שכאשר יש בכוחנו ליישב חלק מהארץ, יש להעדיף את הצד המערבי תחילה. וכך נהגו גם היחידים שעלו לארץ במשך אלפיים שנות הגלות שניסו להיאחז בצד המערבי, בירושלים, חברון, שכם, עזה, צפת, טבריה וכיוצא בהן, ערים שהן בצד המערבי של הירדן.
4. כפי שלמדנו לעניין המצוות מעמדו של עבר הירדן המזרחי כמעמדו של עבר הירדן המערבי, וכן אמרו במשנה שביעית ט, ב, "שלוש ארצות לביעור", והן: יהודה, עבר הירדן והגליל. ובסנהדרין יא, ב: "על שלושה ארצות מעברין את השנה, יהודה ועבר הירדן והגליל". ונחלקו לעניין ביכורים, לדעת ת"ק במשנה ביכורים א, י, מביאים ביכורים מפירות שבעבר הירדן, כי זה בכלל "ארצך". ולדעת ר' יוסי אין מביאים, כי אף שהיא ארץ ישראל מ"מ אינה נכללת תחת שם "ארץ זבת חלב ודבש". וכן דעת ר' שמעון שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן, כי צריך להביא מהארץ "אשר נתת לי", פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך. והלכה כת"ק שמביאים ביכורים מעבר הירדן.
לגבי הגולן, יש סברה לומר שהוא בכלל הגליל, וקדושתו כעבר הירדן המערבי, כי עבר הירדן המזרחי נמשך מהכינרת דרומה, אבל הגולן בכלל הגליל.
________________________________________
ז'בוטינסקי כתב על ארץ ישראל: "לפני בואנו לארץ ישראל לא היינו עם ולא היינו קיימים. על אדמת ארץ-ישראל נוצר, משברי עמים שונים, העם העברי. על אדמת ארץ-ישראל גדלנו, עליה היינו לאזרחים* ... בארץ ישראל התפתחו רעיונות נביאינו, ובארץ ישראל הושמע בראשונה שיר השירים. כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל* כל השאר אשר בנו – איננו עברי. ישראל וארץ ישראל – חד הם. שם נולדנו ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילתנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שלא יוכל לגדול עץ שנעקר מין הארץ, וכל חיינו הוקדשו רק לשמירה על ייחודנו זה שנוצר בארץ ישראל..." זה לדעתי בסיס לזכותנו הבלעדית לארץ ישראל.
חשוב לנו, לא פחות מזכותנו על הארץ, כיהודים להיות רוב במדינת ישראל, ולא סתם רוב אלא כזה שיהיה מוחלט ואף אחד לא יוכל לערער עליו. על כך אמר ז'בוטינסקי:
"... למה באנו לארץ הזאת? מה עושים אנחנו פה ולמה אנו שואפים? למה פנינו לפני שבע שנים לאנגליה בבקשת עזרה ולמה הטרחנו את אנגליה והטרדנו את חבר הלאומים ואת כל הממשלות האדירות? התשובה היא זאת – וידעו נא אלה אשר על ההר, כי אין תשובה אחרת: בגלות מיעוט אנחנו, מיעוט בתוך רוב של נוכרים. וכל עם ישראל לתפוצותיו באשר הוא שם, שואף ליצור נקודה אחת, אשר שם לא נהיה מיעוט. זוהי שאיפתנו העיקרית. לא כדאי היה לנו להטריח את אנגליה, לא כדאי היה לנו להרגיז את עצבי ידידינו ושכנינו הערבים, רק כדי ליצור נוסף על שבעים ושבעה "גני עדן" שיש לנו בכל העולם עוד "גן עדן" אחד, את השבעים ושמונה, תחת חסותם של אחינו מגזע ישמעאל. ואם הטרחנו ואם אנו סובלים – עשינו זאת רק כדי ליצור נקודה שהיהודים לא יהיו בה מיעוט. לגבי נקודה זאת אין קיצוני ואין מתון. יש מכריזים עליה ויש שאינם מכריזים, אבל בלב – הכול בדעה אחת. גלות היא גלות, וכאן בארץ ישראל אין אנו רוצים ליצור גלות חדשה...", "ארץ ישראל מזה ומזה לירדן – שטחה מספיק בהחלט בשביל מיליון ערבים, בשביל מיליון נוסף של צאצאיהם..., בשביל הרבה מיליונים יהודים – ובשביל השלום"
תמיד חלמנו על ארץ ישראל שתהיה כולה שלנו, חלמנו כי נוכל להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, והקמנו מדינה, אך היא לצערי הוקמה רק בחלק קטן של ארץ ישראל, חלקים נוספים כבשנו מאוחר יותר, והגדה המזרחית של הירדן שייכת בכלל למדינה אחרת. חשוב לומר כי העובדה שמימשנו רק חלק מין הזכות שלנו על ארץ ישראל, אינה מבטלת את זכותנו על ארץ ישראל השלמה, גם אם לעולם לא תמומש. בניגוד לחלומו של ז'בוטינסקי לא כל היהודים עלו לארץ ישראל, רבים נשארו בגולה. והערבים התרבו עד כדי כך, שהם מסכנים את היותנו רוב במדינת ישראל. אי אפשר להתעלם מין העובדה, שביש"ע חיים כ-3 מליון ערבים בלי זכויות אזרחיות בשום מדינה. ואם בכוונתנו לספח את כל יש"ע למדינת ישראל, הדבר יהיה אפשרי רק אם נגרש את הערבים משם כי אם נתן להם אזרחות ישראל, מהר מאוד נהיה למיעוט וניצור גולה חדשה בארץ ישראל. ועל כך כתב ז'בוטינסקי: "נודע לי אתמול, כי בדין וחשבון על הרצאתי, אשר הרציתי בסלוניקה, הנדפס בעיתון הנקרא "למען ישראל", יש קטע כזה: "... לא רק לרוב עברי בארץ צריכים אנו לשאוף, אלא לגירוש מוחלט של הערבים מהארץ". כזאת לא אמרתי, ובכלל לא אמרתי שום דבר שאפשר לפרש אותו במובן הזה, או דומה לזה. דעתי היא, להיפך, שלו ניסה מישהו להדוף מא"י את תושביה הערבים, כולם או חלק מהם, היה מנסה לעשות, קודם כול, דבר בלתי מוסרי, ושנית – בלתי אפשרי." גם אני סבור כי רעיון הגירוש אינו מוסרי ובלתי אפשרי, לכן כדי להבטיח את היותנו רוב במדינה ישראל, עלינו יהיה לוותר על מימוש מלא של זכותנו על ארץ ישראל. כלומר לא נוכל לספח את כל שטחי יש"ע למדינת ישראל אלא רק חלק מהם. ולפניכם הפתרון שאני מציע לבעית הסכסוך הישראלי-ערבי.
הערבים דורשים שנוותר ונחזור לגבולות 67. אני מציע דרך, שהיא במקום להגיד לערבים כן או לא, לקבוע עובדות בשטח, כאלה שיבטלו את הדרישות שלהם. למדינה יש את הכוח לקבוע את הגבולות שלה כל עוד היא לא גולשת לתחומי מדינה אחרת. ישראל יכולה להזיז צבא ולהקים גדר לפי הצורך, להזיז אזרחים ולתת אזרחות למי שצריך. זאת אומרת במקום לנהל מו"מ עם הערבים על גבולות המדינה, אנו יכולים לקבוע אותם בעצמנו, אפשר ויהיו כאלה שיכעסו עלינו, אבל לא יוכלו הערבים להמשיך לדרוש דבר לא מציאותי שיסתור את העובדות בשטח.
כל עוד אנו מדינה בלי גבול, הערבים ירצו לדבר במו"מ על הסכם שלום, קודם כל, על הגבולות. כמה שלא נוותר, כך בצד הערבי יהיו תמיד כאלה שיחשבו שאפשר לקבל יותר מאתנו, כי קשה להם להשלים עם קיומנו כאן. וכך כל נסיון מצידנו להגיע להסכם שלום בעתיד יכשל.
את הגבולות יהיה עלינו לקבוע על פי 4 שיקולים שונים, שעלולים לפעמים לסתור אחד את השני. שיקול חשיבות השטח לעם היהודי מבחינה דתית והיסטורית, לפי שיקול זה בלבד הייתי מכליל את כל יש"ע בתוך הגבולות של המדינה. השיקול הדמוגרפי הוא אחד החשובים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ועל פיו נצטרך לוותר על מקומות גם אם הם חשובים לעם היהודי מבחינה דתית והיסטורית, לפי השיקול השלישי כנראה נצטרך לוותר על עוד מקומות כדי שנוכל לאפשר מציאות שהערבים יוכלו לחיות איתה ולהשלים איתה, שתהיה להם האפשרות להקים מדינה הגיונית בשטחים שישארו להם. השיקול האחרון הוא השיקול הביטחוני, מקומות שמוכרחים אנחנו להחזיק בהם כדי שנוכל להבטיח את הביטחון במדינת ישראל, גם אם הם מהווים לנו לבעיה דמוגרפית. כאשר נמצא את הגבול שיתחשב בכל השיקולים הנ"ל, הממשלה והכנסת יחליטו על הגבול הזה בחוק. מה שחשוב באמת במערכת השיקולים הזו, היא העובדה שאנחנו שוקלים אותם לבדנו ולא על שולחן מו"מ עם הערבים. הקו הירוק, שטחי אי בי וסי והמושג התנחלות, כל אלה יתרוקנו מתוכן. אם בתוך הגבולות שנקבע ימצאו ערבים שלא אזרחי המדינה, אז נציע להם לקבל עליהם את עול המדינה ולהתאזרח, ואם לא יסכימו יצטרכו לעזוב. ואותו דין יחול על הישראלים שישארו מחוץ לגבולות המדינה. יוצע להם להעביר את מגוריהם לתוך מדינת ישראל ואם יסרבו, יחשבו כיורדים מין הארץ, והקשר שלהם למדינת ישראל יהיה בדיוק כמו הקשר של הישראלים החיים באוסטרליה לישראל למשל. אם כך יהיה, זה לא יהיה סתם גבול על הנייר, זה יחלק את האזור ל-2 חלקים האחד מדינת ישראל וכל מה שבתוכו שייך לה, והשני זה השטח שבו אמורה תהיה לקום מדינה ערבית, וכל מה שיהיה בתוך השטח הזה יהיה שייך למדינה הזו. כמו כן יהיה צורך להתאים את בניית הגדר ואת היערכות הצבא בהתאם לגבולות שיקבעו. אין זה אומר שצה"ל לא יפעל מחוץ לגבולות שיקבעו. ההיפך הוא הנכון. צה"ל ילחם נגד הטרור בכל האמצעים ובכל המקומות עד שהטרור יפסק.
לאחר שיהיו לנו גבולות ברורים נוכל לשבת ולנהל מו"מ עם הערבים והמו"מ הזה לא יהיה על ארץ ישראל, כפי שהיה נהוג עד עכשיו, אלא המו"מ הזה יהיה על הסכם שלום בלבד. אנחנו נדרוש מהערבים להפסיק את ההסתה, לקבל את קיומנו כאן ולהילחם ולמנוע את הטרור. אנחנו בתמורה נסייע בפיתוח החינוך, התעשייה והתשתיות במדינה הערבית שתקום. הערבים יוכלו לדרוש יותר סיוע ממה שנרצה לתת ועל כך נוכל לנהל מו"מ. אך יהיה ברור לכולם שעל הגבולות אין טעם לדבר, כי אותם כבר קבענו הלכה למעשה.
אמנם בדרך כלל פתרון מוסכם מוסרי יותר מין הפתרון החד צדדי, אבל כאשר יש סכסוך בין מדינה חזקה לבין מדינה חזקה פחות או לבין ישות שעדיין אינה מדינה, אז המדינה החזקה יכולה לכפות את הפתרון באופן חד צדדי, אם לא הצליחה להגיע לפתרון מוסכם. אני חושב שניסינו די פעמים להגיע לפתרון מוסכם עם הערבים, וכנראה באשמת ארגוני הטרור הערביים ובאשמת הקיצוניים אצלנו פתרון מוסכם בלתי אפשרי. אם מטרתנו היא להגיע לשלום, לשים קץ לטרור, למנוע מוות מאנשים שלא לצורך קיומם ולאפשר דו קיום בין שני העמים, וזאת היא מטרתנו, אז הדרך החד צדדית שאותה הצעתי במאמר זה היא לא רק צודקת היא גם מוסרית. ויותר מכך, נעשה דבר בלתי מוסרי אם נמשיך לנסות להגיע לפתרון מוסכם, תוך כדי הימנעות מכוונת ממהלכים חד צדדיים שיכולים למנוע מוות של אנשים חפים מפשע.
מודה אני כאמור, כי בפתרון זה יש ויתור על מימוש זכותנו, הזכות על ארץ ישראל, במלואה, אך אין בו שום ויתור, ולו הקטן ביותר, על עצם זכותנו, וזה מתבטא בכך שאמרתי שלא ננהל מו"מ עם הערבים על ארץ ישראל. לעולם אמשיך לחלום על ארץ ישראל כארץ שכולה שלנו. כולנו חולמים לפעמים. אבל כאשר מתעוררים מגלים לרוב מציאות שונה, לעיתים כזו שלא מאפשרת לנו להגשים את חלומתינו. וכך גם חלום של ארץ ישראל השלמה. לצד חלום זה, עלינו לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל, ואם לשם כך נצטרך לוותר על החלום , נוותר עליו, אבל לעולם נהיה רוב בישראל.
*********************************************************************************************************