שלום, אני בחורה בת 21.לפני 13 שנה עברתי התעללות מינית והדחקתי את העניין. לא הסכמתי לדבר על זה, ללכת לטיפול שהציע אימי, כלום. בשנה האחרונה, העניין התחיל לחזור אליי. אני חושבת על זה הרבה. גם בגלל שאני לומדת עבודה סוציאלית וכל התכנים הטיפוליים מעוררים בי את העניין וגם בגלל שעכשיו זה הזמן למצוא חתן.. באופן כללי אני מתפקדת כרגיל. יש ימים שאני מאוד עצובה, או כועסת אבל בכללי אני בסדר. אני מרגישה שעולות בי כל מיני רגשות, ואני מאוד מתלבטת. האם אני יכולה לטפל בעצמי? אני מאוד מודעת למה שקורה לי. והמחשבה על ללכת לטיפול מרתיעה אותי, אני לא רוצה להתחיל לחפור בעבר שלי. יותר מזה, אנשים פונים לטיפול כשיש משהו ספציפי לא מתפקד בחייהם או כשלא טוב להם, ואני רוב הזמן מרגישה טוב. האם כדאי לפנות לטיפול?
תשובה
שלום רב,
רבים מתקשים לחצות קו וללכת לטיפול כתוצאה מדעות קדומות, או מחששות מוגזמים. כביכול מדובר בהחלטה גורלית המסמנת שמשהו אצלך חריג או לא נורמלי, וזה לא נכון לגבי כל אחד וביחס לכל יעוץ או טיפול.
גם אם רוב הזמן את מרגישה טוב עדיין יש את המשקע של העבר אשר מדי פעם מעלה רגשות, וכדאי לבדוק. גם הליכה לטיפול זה לא שחור לבן. ניתן לפנות ליעוץ ראשוני או לטיפול קצר מועד, כדאי לשתף את המטפל בחששות מהחפירה בעבר, ולשקול יחד איתו מה נחוץ ומועיל ומה לא.
בכל מקרה כדאי לך לנסות, וגם מבחינה מקצועית זו עשויה להיות חוויה מלמדת.