שלום,
אני בת 27 ויוצאת עם בחור בן גילי חודשיים וחצי.
הבחור נחמד אלי, טוב, וטוען שהוא אוהב.
אני הקשר ה"רציני" הראשון שלו. לי היו כבר כמה קשרים ארוכים בחיי.
הוא עובד כרגע במקצוע שדורש המון שעות עבודה, 12 שעות ביום, כך שיוצא שבקושי יש לו זמן בשבילי. וגם כשיש הוא, לרוב, מתעייף מהר יחסית.
לי קשה עם חוסר הזמן שיש לו עבורי. אני מקבלת משמעותית פחות "תשומת לב" ממה שהורגלתי אליה בקשרים קודמים. הייתי רגילה לבחורים שפוגשים אותי יום יום, ופתאום אני נפגשת עם בחור פעם בכמה ימים. זה יכול להיות פעם בשבוע, זה יכול להיות פעמיים-שלוש. ואני לא מאשימה אותו, באמת שאין לו זמן פנוי לעצמו.
לטענתו, הוא לא ממש מרגיש "מתגעגע", אבל הוא אוהב.אפשר לומר בכללי שהבחור מסתכל על הקשר שלנו בצורה נורא ריאלית, לא מוכן "לצאת משליטה", או להיסחף.
חשוב לי להדגיש, שהבחור מפגין "רצינות" (וגם הרבה חששפחד) לגבי הקשר. הוא אכפתי ומתחשב. הוא קשוב וטוב.
אבל הוא לא מתגעגע ממש, לא זקוק באמת לראות אותי ברמה היומיומית.
אנחנו לא גרים רחוק אחד מהשני, ומדברים כל יום פעם אחת בטלפון, למשך חצי שעה בערך (אע"פ, שהוא טוען שהוא לא אוהב לדבר בטלפון (הסלולארי, אין אופציה לקווי))
רוב חבריו הקרובים אינם נשואים ואינם בקשר. אחיו ואחותו נשואים+.
האם ניתן לאהוב באמת בלי "להיסחף"?
האם זה הגיוני לאהוב בלי להתגעגע?
האם ניתן לנהל קשר כשנפגשים פעם-פעמיים בשבוע?
האם יש סכוי שהוא עוד "יתגעגע"?
האם זה פשוט סוג של אדם, ריאלי מידי, קר מידי?
האם יש מתכון לחדור את המעטפת הזו?
האם הסבלנות תשתלם לי?
תודה על התשובה.
תשובה
שלום רב, המבנה הרגשי והאישיותי של כל אדם שונה, ובתחום הרגשי יש גם הבדלים בין גברים ונשים. אם הוא מוצא חן בעיניך, והוא רציני בקשר, כדאי לך לגלות סבלנות ולתת לקשר להתפתח. רצוי לנסות לפתוח איתו בעדינות את הנושא ולראות האם הוא מוכן לללכת מעט לקראתך, והאם את מוכנה להתאים צפיות ורגשות לאופי ולקצב שלו. במידה ויש תחושה של התקדמות הדדית זה סימן שהקשר טוב. בהצלחה.