אני מרגישה שאני אדם חסר רגישות. כלום לא גורם לי לצער או לכאב וגם אם כן,אז לא לאורך זמן. אני והחברה הכי טובה שלי רבנו,ועמדתי לאבד אותה,ולא היה אכפת לי! היא בוכה לי מול הפרצוף,ואני צוחקת לה בפנים.. אני מרגישה פשוט מגעיל. אני לא מסוגלת לחבק אנשים..להגיד שאני אוהבת.. אני לא יודעת מה לעשות, מי יאהב אותי בעתיד??? אני באמת משתדלת.. מה לעשות לשנות את זה? פסיכולוג לא כל כך רלוונטי מהמון סיבות.. תודה מראש
תשובה
שלום רב הדברים שאת כותבת בהחלט צריכים בירור. האם מדובר במשהו מתמשך, עם כולם, כולל בני משפחה, ילדים קטנים וכד. מה הרקע לזה: תחושות צער מתמשכות ואז קטעת אותן, דוגמא אישית מהבית וכד. דברים אילו נסי לברר עם עצמך. אולי דרכן תקבלי הצצה טובה יותר אל עצמך ואל הדרך לשנוי. שנה טובה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.