חשוב לי להבין קוגניטיבית כיצד אפשר ליצור קשר זוגי קרוב ואינטימי ויחד עם זאת לשמור על אינדוידואליות ומובחנות עצמית? נראה לי כי כאשר שומרים על הזהות עצמית כדי שלא תתמזג עם האחר אזי משהו נפגם בקרבה? מה עוד שיש ענין של אחדות בנישואין("ודבק באשתו והיו לבשר אחד")?



תשובה

שלום רב, מבחינה אינטלקטואלית התשובה היא מדתיות, וקרבה ואינטימיות יש בה מידה של התמזגות אך עדיין כל אחד שומר על האינדבדואליות של עצמו. כמו כן מדובר בחוויות זמניות של קרבה ואינטימיות עד כדי כמעט התמזגות, ולא בחוויה טוטלית כל הזמן. לכל אחד יש את המרחב בזמן ובמקום של עצמו. אבל הנושא הוא לא קוגנטיבי אלאל אישי ואישיותי וכאן יש מקום לעבוד ולעבד את הנושא הרגשי. ולא כאן המקום להרחיב.