שלום, אני נשואה מספר שנים לא כ"כ באושר. הקשיים שלנו משתנים בהתאם לנסיבות.פעם זה קשור להורים,פעם לטיולים,פעם לחלוקת תפקידים ועוד ועוד. לאחרונה הקשיים קשורים לחינוך הילדים,וזה כבר יותר מהותי.בנוסף בעלי לא עובד כבר פרק זמן גדול יחסית, הילדים גדלו,הם נחשפים לחילוקי הדעות,למתחים והאוירה בבית מגעילה!
לפני מספר שנים מצאתי לי "אוזן קשבת" שלמדתי ממנה המון,והרבה דברים ניצלו בזכותה,אבל כנראה שזה לא מספיק. לא אחת ולא שתים בעלי (שיש לו נטיה להתייאש מהר מכל דבר) כבר אמר לי בשעות משבר:"ניפגש ברבנות" או "אני מעדיף למות" ואני תמיד איכשהו אוזרת את כל כוחותיי ומצליחה להוציא אותנו מהבוץ. עכשיו,כמו שאמרתי אני מרגישה שזה מתחיל להשפיע על הילדים, וזה מאד מטריד אותי. אני מרגישה שכבר נמאס לי ומתחילה להשלים עם הרעיון שביום מן הימים אשאר לבד עם ילדיי. כואב לי הלב בעיקר על הילדים, אני מרגישה שאנחנו צריכים טיפול משפחתי,אבל לא נראה לי שיש סיכוי שנצליח לעשות דבר כזה, כי בשביל בעלי יותר קל "לחתוך" (לפחות ככה הוא משדר). האמת היא שאני גם חוששת שהטיפול לא יצליח, ואז "אנה אני באה?".
אשמח לשמוע דעה מקצועית בעניין.
תשובה
שלום רב, במידה ובעלך מוכן לפחות לבוא כדאי לנסות טיפול זוגי ובהמשך משפחתי. במידה ולא כדאי שתפני את בעצמך ליעוץ, על מנת שניתן יהיה לעשות הערכת מצב ולשקול יותר לעומק מהן האפשרויות. מה שחשוב הוא לא להתייאש ולנסות. בהצלחה.