אני נשואה שנתיים וחצי יש לי תינוק מקסים בן 10 חודשים, הזוגיות שלנו ממש טובה אנחנו אוהבים מאד אחד את השני.
אך יש מקרה שחוזר על עצמו בערך מאז שהתחתנו, הוא כל הזמן דורש שנלך לבקר את ההורים שלו בטענה שלא היינו אצלהם כל השבוע והם לא ראו את הנכד שלהם, מי שמוסיף על זה זאת אמא שלו שטורחת להתקשר כל מוצאי שבת ולשאול אם אנחנו באים לבקר ולמה לא? גם אם מסבירים לה שהילד רדום היא אומרת נו תביאו אותו רדום, גם אם עשינו שבת אצל משפחה מחוץ לעיר ואנחנו חוזרים מהנסיעה היא מתקשרת לשאול מתי נבוא, זה לפעמים חוזר על עצמו בימות השבוע, אני לא יכולה לסבול את זה אבל אין לי מושג איך לומר לה שתפסיק כבר לבקש שנבוא מכיוון שהיא אשה מאד טובה עוזרת לי המון, שומרת על הילד, אפילו קופצת אלי לבקר אותו (אני כרגע בבית ולא עובדת והם גרים קקרוב אלינו) ויחסית ליחסים עם חמות היחסים בינינו טובים מאד! אני יודעת שהיא לא מתכוונת לגרום לנו רע אלא רק טוב. הבעיה מתחילה כשאני אומרת שלא ממש בא לי ללכת אליהם במוצש כי יש לי כמה דברים או כי התינוק נרדם ואז בעלי מתחיל לצעוק עלי ולהתעצבן שזה לא יפה והם בכלל לא רואים אותנו (למרות שזה לא נכון כי אני לפעמים מבקרת אותם לבד כשבעלי בעבודה או שאנחנו קופצים ערב אחד אליהם ובעלי רואה אותם מידי יום כי הוא עובד קרוב אליהם). גם כשהיינו רק בתחילת הנישואין וכשהייתי בהריון ולא ממש הרגשתי טוב הוא לא וויתר.
מה שקורה אח"כ שאני מתעקשת ונשארת בבית לבד והוא הולך, ושנינו נכנסים שוב לצעקות ולעצבים.
כבר הסברתי לו שנמאס לי שאמא שלו אומרת לי מה לעשות אבל הוא תמיד לטובתם!
דבר נוסף- לפני כמה ימים הוא חזר מהעבודה ונכנס לבית של ההורים שלו, הוא התקשר אלי לומר שהוא כבר הגיע מהעבודה ואני ביקשתי ממנו שיבוא מהר כי התינוק ממש בוכה ואני באמצע להכין אוכל ואני חייבת שהוא יהיה איתו. הוא בא הביתה רק אחרי 40 דקות!! ואח"כ הלך לסדר משהו בקיצור לקח לו שעה להגיע! אני ממש כעסתי ושאלתי אותו ממש יפה ובעדינות למה לקח לו כל כך הרבה זמן?, הוא התפרץ עלי בצעקות שאני לא אקבע לו מתי לראות את ההורים שלו, והוא לא הולך לפי הבקשות שלי. (יש לציין שהמקרה הזה עבן אותי כי הואכל יום חוזר הביתה בממוצע ב7 בערב ובוקושי רואה את הילד ולא נדבר על זה שאני לא יכולה אפילו לדבר איתו כי הוא נרדם בספה מייד אחרי הארוחה).
אני פגועה מאד עד עכשיו,
איך יוצאים מהמצב הזה?
גם כשאני מנסה לדבר איתו בשקט הוא ישר מרים את הקול וצועק עלי!
תשובה
שלום לך
את מתארת בעיה כפולה. האחת הבעיה עם חמותך והבעיה השניה והעיקרית - התקשורת עם בעלך.
אין ספק כי העדיפות לטיפול היא בתקשורת עם בעלך ועד שזו לא תיפתר חבל להשקיע מאמץ לפתור את הבעיה עם חמותך.
בעלך מספר לך משהו: הוא מספר שהפרידה מבית הוריו קשה לו.
הוא מספר שהוא עובד מאד קשה ולכן הוא עייף ובכלל הוא מספר לך שמשהו מאד מטריד אותו.
אם את מרגישה שאינך יכולה "להגיע" אליו בכוחות עצמך, בכח אהבה שיתכן ואת רוכשת לו, בכח הערכה או בכח הילד המשותף לכם - פני לקבלת עזרה. אולם אם את יכולה להתחבר מחדש לחיבור שבינכם נסי בדרכים אחרות: התכתבות, ישיבה בבית קפה (שם א"א לצעוק) וכד. לספר על שבליבך.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה