שלום, אנו זוג דתי שנשוי חצי שנה (עם היכרות של שנה לפני הנישואין).מאז הנישואין (וגם לפני) החיים שלנו יחד נעים בין שני קצוות:או שמאושרים נהנים ומבלים או שעולים כעסים גדולים וצצים פערים גדולים בינינו (לדוגמא:ראייה שמרנית ונוקשה שלו לעומת ראייה פתוחה וגמישה שלי).בזמנים כאלו שבהם עולים אי הסכמות בינינו, בעלי כועס נכנס לעצב ולא מדבר איתי(נדמה שהוא מעניש אותי) ומאותו רגע מתבטלות כל התוכניות שהיו לנו לאותם ימים (עד יעבור זעם..).זה מצב שחוזר על עצמו שוב ושוב והופיע גם לפני החתונה במינון נמוך יותר ובפחות קיצוניות.לי מאוד חשובה היציבות אני זקוקה לבטחון שיש לי חבר ושותף לחיים, מה שרוב הזמן אין לי.כרגע אנחנו שוב לא מדברים (ביוזמת בעלי) בלי מריבה ספציפית שקדמה לכך וכששאלתי את בעלי למה הוא לא מדבר איתי הוא אומר שהוא פשוט מחכה שאני אבין שאני טועה ואשתנה ועד אז הוא מעדיף שלא לדבר איתי כי בשיחה איתי הוא מבין שכל מה שהוא חלם עליו בזוגיות מתנפץ לו כי דעותיי שונות משלו. המצבים האלו גורמים לי למתח נפשי רב ואני מרגישה שאני מתעייפת נפשית מחיים כאלו. מתנצלת על אורך השאלה, נא עצתך.



תשובה

שלום רב, בדרך כלל התקופה הראשונה בנישואין היא קשה עקב הסתגלות הדדית בעיות בתיקשורת, פערים בצפיות ומאבקי כוח גלויים או סמויים. הההרגשה היא שמה שאת מתארת הוא קצת מעבר למה שצפוי ויתכן שכדאי לפנות או ליעוץ זוגי, במידה ובעלך מסכים, או שאת תפני ליעוץ לעצמך כיצד לנהוג. יתכן שדעותיך גמישות יותר, אבל מול בעלך את צריכה להיות גמישה שלא להבליט את אי הסכמתך, על מנת לא ליצור קונפליקט מיותר. אך יתכן שזו לא הבעייה והבעייה היא באופי הנוקשה שלו- ןלכך דרוש יעוץ.