שלום רב,
אני נשואה קצת יותר משנה וחצי.
חיי הנישואים שלי ושל בעלי אינם מתנהלים על מי מנוחות. בעלי טוען שאין לי אחריות אישית, ש"יש לי הרבה חושך מאשר אור באישיות", שאני לא מתפקדת בבית כמו שצריך. תמיד הייתי אשה פחדנית, אבל אחרי הנישואים גילינו שהפחד הזה מוגדר מבחינה מקצועית וקוראים לו "חרדה". אני באמת סובלת מהחרדה הזו וזה מתבטא בחיטוי של דברים, בהקפדה יתרה על נקיון הגוף והבגדים ובהתנהגויות קיצוניות כשאני נמצאת במצב לא רגיל (כמו לדוגמא כשפרצו לנו הביתה זה השפיע מאד על שלוות הנפש שלי) לכן התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית. בכל מקרה, החרדה הזו מפריעה לו מאד מאד והוא קרא לי 2-3 פעמים "חולת נפש". הוא מסנן לעצמו ברגעים של כעס "אשה חולה" ו"למה דווקא לי יש אשה כזו", "החיים שלי במיץ של הזבל", "עשית לי את החיים שחורים" ועוד כהנה וכהנה אמרי שפר והגיגי אושר.
מלבד זאת הוא אדם מאד ביקורתי, שמנסה להכתיב דרך חיים ע"פ השקפתו בלבד. לטענתי הוא מנסה פשוט להשיג שליטה ולבטל את האישיות שלי. הוא טוען שזה לא נכון. באופן כללי הוא הביע כמה פעמים את רצונו לפרק את הנישואים, חרף אהבתו, שהוא טוען שקיימת.
לאחר שנה של נישואים הריתי, אבל אני עוברת את ההריון הזה לבד. כבר שמעתי משפטים כמו" לא אפנק אותך באופן מיוחד" ו"אז מה אם את בהריון? בגלל זה את עייפה? גם ככה את אוהבת לישון", וגם איומים חוזרים ונשנים על פירוק ההריון ועל חשיפת החרדה שלי להורים שלו וכו'. ההתערבות היחידה שלו בהריון היא ביקורתית: "לקחת ברזל היום?", "קבעת תור לרופא"? וכד'.הוא גם עשה מעשים שלא ייעשו כמו להשאיר אותי בוכה באמצע עיר זרה בחודש השלישי להריון וללכת לקנות בגדים רק בגלל שלטענתו אני חוצפנית , שהגיע לי שכך יעשה לי, להזמין את אמא שלי כדי שתראה שהבית שלי לא מסודר ועוד מעשים קשים.
ההקדמה הארוכה הזו נכתבה רק כדי לשאול שאלה אחרת: בעלי טוען שכשאנחנו מקיימים יחסים, החדירה קשה לו. הוא מרגיש שאני מתכווצת מאוד, כאילו שיש לי רתיעה. כואב לו והאמת שגם לי כואב בתחילת החדירה. אמרתי לו שלדעתי אם היה לי חום תמיכה ואהבה ממנו באמת, המצב היה אחרת. הוא טוען לבעיה פיזית ורוצה שאבדק אצל רופא נשים.
האם יש קשר בין שני הדברים? האם זה שאני מפחדת ממנו בחיים הרגילים, שאני לא מוצאת פינה חמה ואוהבת בזרועותיו משפיעה על התגובה שלי לגוף שלו? כלומר האם אני צודקת, או שמא אין קשר בין שני הדברים?
תודה.
תשובה
שלום לך.
התלבטתי באם אני פונה אלייך בתשובתי או בוחרת לפנות לבעלך.
אקט החדירה ביחסי מין הינו רגע השיא בתוך קרבה עצומה בין בני זוג. קרבה נפשית אשר פורצת את תחום הרגש ומגיעה למימושה דרך הגוף.
ללא קשר נפשי היאך יתכן בכלל קשר גופני?!
נשמע ששניכם זקוקים לתמיכה ולעצה בניהול הקשר בינכם. בעלך אינו חבר ורע עבורך ולחליפין יש משהו שאת מעוררת בו המביא אותו לידי הכעס הזה.
במיוחד עתה, שאתם עומדים להיות הורים עדיף לעבוד על הדברים, לעבד את אשר צריך לעבד ולאבד את הדפוסים המעכירים את היחסים על מנת שילדכם יגדל בסביבה בריאה ויהיה בריא אף הוא.
מכון שילה יוכל להפנות אתכם לגורם מתאים.
בהצלחה
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה