אבל איך עושים את זה? הפער בין ההבנה לבין היכולת לעשות את זה בשטח הוא קשה. אנחנו כהורים לא הורגלנו לדבר על סוגיות שקשורות באינטימיות ומיניות. גם אם גילינו מוטיבציה, חסרות לנו מילים. המשפטים לא מסתדרים לנו. איך השיחה הזו אמורה להתנהל?
אז הנה עקרונות לניהול השיחה. כמובן שצריך להתאים את העקרונות לשפה שלכם, למערכת הערכים שלכם, למילים שנוחות לכם. כמובן שהשיחה הזו מבוססת על קשר שקיים גם ככה בין הורים לילדים, ועל היכולת לנהל שיחות. אבל אולי העקרונות הללו יכולים לשמש כמצפן, כקריאת כיוון.
-
גיליתם שהילד שלכם צופה. קודם שימו לב: איך זה פגש אתכם כהורים? איך אתם מרגישים עכשיו? לחוצים? נורמלי. מגעיל אתכם? מפחיד? מרחיק? ככל שאנחנו פועלים ממקום יותר טעון ולחוץ, השיח פחות אפקטיבי. כדאי לנסות ולעשות עבודה של הירגעות, קבלה של המציאות, עין טובה על הילד. ורק מתוך מקום כזה, לנהל שיחה.
ובשיחה עצמה:
-
נירמול: "אתה עכשיו בגיל ההתבגרות, ואנחנו מאוד מקווים שיש לך כוחות של משיכה מינית. זה משמח אותנו מאוד. זה מה שיגרום לך בעזרת ה' להתאהב ולהקים משפחה. זה כוח חיים מדהים.
אבל לפעמים המשיכה המינית גורמת לעוד דברים. אנחנו יודעים שהרבה מאוד ילדים בגיל שלך צופים בסרטים מיניים. למה? כי זה מעניין, זה מגרה, זה זמין, זה כיף. אנחנו יכולים לנחש שגם לך בא לפעמים לצפות בסרטים כאלה, וזה הכי נורמלי בעולם. זה לא הופך אותך להיות רע או לא צדיק או משהו כזה. לפעמים אולי נראה לך שרק אותך זה מעסיק. ממש לא. גם חבר'ה אחרים שנראים הכי צדיקים בעולם, מתעסקים בזה. זו התמודדות של כל מי שחשוף קצת למדיה" -
כלים מעשיים: "אז זו באמת התמודדות קשה. ואנחנו בטוחים שגם אתה מתחבר ומבין את הנזקים של הצפיה. מה לדעתך יכול לעזור לנערים לצפות פחות?" כדאי לשמוע את התשובות שלו. וגם לתת משלכם: סינון, לצפות עם עוד אנשים, או כל רעיון אחר שאתם חושבים שיכול להתאים לילד שלכם.
-
יש תקווה! "אנחנו אוהבים אותך. אתה ילד מדהים. אתה גדל בדור מאוד מאתגר בקטע של מיניות וצניעות. וזה לא פשוט! אנחנו מאוד מאמינים בך! ותדע שלא משנה מה קורה ומה אתה עושה, אנחנו אוהבים אותך, וה' אוהב אותך, וגם אם לא תמיד מצליחים, שזה לא יכניס אותך ליאוש. אנחנו משתדלים. ומה שמצליחים- מצליחים. מה שלא, מנסים שוב. לא נורא. ואם תרצה לשתף אותנו בהתמודדויות שלך, תמיד תדע שאנחנו פה".
(השיחה כתובה בלשון זכר, אך מיועדת לילדים וילדות כאחד)
אם לכם כהורים קשה לנרמל. או קשה לתת תקווה. או קשה לומר משפטים כמו "לא נורא". אל תוותרו על השיחה כולה בגלל זה. תמצאו את האיזון שכן נכון לכם. את המילים שאתם כן מאמינים בהם. תתנו לילד שלכם אפשרות לקשר אתכם. כיוונים מעשיים. יכולת להאמין בתשובה. תחושה שהוא אדם טוב ויקר בכל מקרה. ובעיקר, את אהבתכם ואת הקשר איתכם.
יש תקווה, באמת.
מאור קפלן, מובילה תהליכי חינוך מיני וראש תחום מיניות במכון באר