77 שנים חלפו מאז פרצה המלחמה ההיא שהכחידה שליש מהעם היהודי. 69 שנים מאז סיומה, עבר הרבה זמן כדי לשאול, להבין לכעוס ואולי לנסות לסלוח. האם מרחק השנים עושה את ההבדל? האם יכולנו לעצור את הזוועה? האם עשינו מספיק, והאם אלוהים היה או לא היה נוכח בשואה?
אלו שאלות שאני מנסה לברר עם עצמי ועם בני דורי. כבת דור שני לשורדי המשרפות ותאי הגזים מאושוויץ בירקנאו מצד אבא, וברגן בלזן מצד אמא, אפשר לומר שהספק הזוועות שהם חוו כנערים ונערות בגיל העשרה, נחרט בגופם ונפשם לכל חייהם.
כילדה מעולם לא שאלתי שאלות על מה ולמה, ואיך. פשוט לא שאלתי. פחדתי שמא זה מחריד ואולי אפגע ואפורר כל שבריר של שפיות בתוך עולמי. עולם שהתרקם לי כנערה מתבגרת הגדלה במדינה ציונית, שבה השואה הייתה בגלות, וקרתה רחוק מכאן. מהחוזק הארץ - ישראלי.
ובכל זאת, מאז ותמיד הרגשתי שהשואה שלי, היא בתוך הבית שלי. התרגלתי שמשפחתי קטנה וזה בלט מאוד, בפרט בחגים. החגים שלי היו עצובים כי אצל אבא לא נשאר אף אחד. הכי קרוב שלי היה בן הדוד מדרגה שנייה, כך שסבים וסבתות, דודים ודודות לא היו מצד אבא.
אצל אמא נותרו שתי אחיות שורדות ופליטות שואה, שאחת עזבה את הארץ והשנייה בחרה לגור רחוק. היא נטשה את עולם היהדות, אולי חשבה שאלוהים נטש אותה בשואה. האם אלוהים באמת נטש? ואולי היה כאן הסתר פנים?
ככל שנוקפות השנים, השאלות נוקבות ותשובות - אין. כנראה שגם לא יהיו. אז לא שאלתי שאלות. היה ברור לי שאני צריכה לשמור על הקיים ועל זוג הורים אודים מוצלים מאש וגז. הם היו כל משפחתי, ועליהם הייתי מצוות לשמור כילדה. שלא יתאדו וייעלמו מחיי כמו שנעלמו כל השאר. כי היה לי ברור שאין משהו אחר וזה מה שיש.
למרות כל הכאב לא כעסתי אלוהים, לא באתי עמו בדין ודברים. חשבתי שיש הסבר. היום אני יודעת שאין הסבר. ברור לי שלא אבין איך נרצחו משפחות שלמות, איך הוצאו בכוח מבתיהם, איך נקרעו ילדים ותינוקות מהוריהם. איך נשרפו יהודים חיים במשרפות.
יש לי יחסים עם אלוהים, שלי הפרטי. אלוהים שלי לא סיפק לי תשובות וכנראה שגם לא יוכל לספק. אלוהים שלי הפרטי לקח זוג ניצולי שואה, שניצלו ממוות, הביא אותם לארץ ישראל בדרך לא דרך, כאן נפגשו ובארץ הבחירה הם בנו להם בית ומשפחה, שזה נס מבחינתי!
"אלוהים שלי הפרטי, והלא מובן נושא אותי על כפיים, וכאו קרה לי הנס והקמתי בית ומשפחה". אלו היו מילותיו של אבי ז"ל לפני מותו והן מהדהדות בחיי בכל יום יום. אלוהים שלי הפרטי, הוא אוהב, חומל וסלחן.
עושה הניסים בתוך הסתר הפנים שם באירופה. אני ובני דורי זוכים לחיות בארץ ריבונית, עצמאית וחופשית שזו בעיני הגאולה עצמה. הנס שבתוך ההסתר. החיים שצומחים מתוך המוות. עצמאות וחופש מתוך אפר ואבק.