לרגל ט"ו בשבט יצאו חניכי חבריא ב׳ של בני עקיבא לנטיעות במאחז עמונה. עמונה הוא מאחז בלתי חוקי, שבג״ץ קבע בדצמבר 2014 שיש להרוס אותו, מכיוון שהוא נבנה באופן בלתי חוקי על קרקע פרטית של פלסטינים. איזה מסר משדרים ראשי התנועה לחניכים, כאשר בצעד של התרסה הם מאפשרים לקיים אירוע של נטיעות במאחז בלתי חוקי? היכן החינוך של המזכ״ל, שאותו אני מעריך, ושל רבני התנועה - בהם חתן פרס ישראל וחבר הכנסת לשעבר הרב דרוקמן - לכבד את חוקי המדינה ואת מוסדות החוק? היכן הממלכתיות והנאמנות למדינה - ״יסוד כיסא ה׳ בעולם״, כפי שהם רואים אותה - שבני עקיבא מתהדרת בהן? היו אמנם כמה סניפים שבחרו לא להשתתף באירוע ההתרסה הזה ולא לקחת בו חלק, אך מלבדם, הסניפים יישרו קו ונטעו שתיל.
אינני טוען שיש לעמוד באופן אוטומטי לימין כל החלטה של בג״ץ. מותר וצריך לבקר, למחות, להציב עמדה אלטרנטיבית. אך אסור לתנועת נוער שחורטת על דגלה את הנאמנות למדינת ישראל לדרוס כך ברגל גסה את החוק, ולשדר מסר שלפיו החלטה של בית משפט במדינת ישראל היא חסרת משמעות. הוויכוח הפוליטי על שטחי יהודה ושומרון הוא ויכוח אחר, לגיטימי - אני סבור שיש בעיה מוסרית גם בעצם הנטיעות על קרקע פלסטינית פרטית - אך אפילו לשיטתם של אנשי התנועה, שתומכים בהתיישבות ביהודה ושומרון, יש כאן בעיה. אי אפשר להציג עמדה חינוכית ממלכתית מצד אחד, ולפעול במאחז בלתי חוקי מצד שני. מדובר בסתירה, שלא לומר: צביעות.
הבחירה לקיים אירוע נטיעות בעמונה אף חותרת תחת היומרה של בני עקיבא להיות "תנועה של עם". ההחלטה לקיים אירוע נטיעות באזור שנוי במחלוקת בחברה הישראלית בכלל ובחברה הדתית בפרט למעשה מדירה את אותם חניכים ומדריכים בבני עקיבא שעמדתם הפוליטית שונה מדעת הרוב בתנועה. בני עקיבא מתהדרת בהיותה תנועה שמכילה זרמים מגוונים ודעות שונות, אך כל זה לא מתיישב עם אירוע נטיעות במקום ששנוי במחלוקת פוליטית. כיצד אמור להרגיש חניך או מדריך שמאלני בבני עקיבא, שמתנגד - מטעמים פוליטיים, מוסריים או דתיים - להתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, כאשר התנועה שלו בוחרת לקיים אירוע דווקא בשטחים הללו? מה בני עקיבא עושה כדי להכיל אותו בתוך ה"תנועה של עם"?
באחד המאמרים שהתפרסמו לאחרונה סביב פרשת דומא טען אחד מפעילי נוער הגבעות שנוער תג מחיר בסך הכל מקצין את השיטות של דור ההורים, מייסדי מפעל ההתנחלויות. גם הם, אנשי גוש אמונים שהקימו את היישובים הראשונים ביהודה ושומרון, מתחו בקריצה את גבולות החוק, הערימו, העלימו עין וקבעו את הסטנדרטים בעצמם, מבלי להתחשב בחוק ובמוסדות השלטון. נערי תג מחיר, טען הכותב, הפנימו את הפרקטיקה הזו והקצינו אותה למעשים כמו שריפות בתים ופגיעה ברכוש. דווקא כעת, כשבקצה הימני של החברה הדתית-לאומית נשמעים קולות שמבטלים בבוז את מוסדות המדינה, אני מצפה מתנועה דתית-לאומית שתתייצב לצד החוק והצדק, ולא לצד העבריינות והנישול.