כאשר עולה קריאה למהלך משמעותי בארגון גדול כצה"ל, יש לבחון באופן מדוקדק מה המוטיבציות והמגמות שעומדות מאחורי קריאה זו, ומהן ההשפעות המעשיות של אותו מהלך.
למשל, כאשר יש הדורשים קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון, יש לבדוק ראשית, מה מגמתם של אותם דורשים - ייעול הצבא, חיסכון בתקציב המדינה וכיו"ב, ובמיוחד, האם הצבא יכול המשיך ולקיים את יעדיו לאור קיצוץ זה.
אם ישנם גורמים שונים, חלקם מתוך צה"ל, אשר מקדמים ללא הרף את נושא הרחבת אפשרויות השירות של חיילות גם ליחידות קרביות שונות, נדרשות שוב אותן שתי בחינות - מה מניע את אותם גורמים - קידומו של צה"ל או מגמות פמיניסטיות? ומהי תהיה התוצאה של אותו מהלך - איתנות גדולה יותר של צה"ל או שמא, כפי שעולה ממחקרים שונים - פגיעה ברמת הקרביות של אותן יחידות, התנהלויות בעייתיות מבחינה מוסרית ופגיעה פיזית באותן חיילות.
כך גם לגבי שלל נושאים נוספים - סגירת גלי צה"ל, כפיית שירת נשים, עידוד מוגבר של נערות דתיות לשירות צבאי ועוד ועוד.
את אותן שתי שאלות יש לשאול כאשר בוחנים את נושא ביטול תחום תודעה יהודית ברבנות הצבאית והכפפתו לחיל חינוך.
מה מניע את אותם גורמים בחיל חינוך ובעיתון ה'ארץ' אשר דוחפים בכל כוחם מהלך זה?
ודאי שלא חיסכון בהוצאות צה"ל, שהרי מדובר בתקנים בודדים.
מה כן?
כדי לענות על שאלה זו יש לבחון את המציאות בהיבט רחב יותר, כחלק ממהלכים שונים שנעשו בשנים האחרונות.
עיתון 'הארץ' ושותפיו לאג'נדות המובילות אותו, היו שותפים ואף מובילים של ההתקפות החוזרות ונשנות כנגד הרבצ"ר הקודם, הם אלו אשר זעקו בכח כנגד ה'הדתה' שכביכול מתרחשת בצה"ל, וכמובן, הם היו מראשי המוחים על דברים מעין אלו של מח"ט גבעתי במהלך מבצע 'צוק איתן', אשר העז להזכיר שם שמים בפני חייליו לפני היציאה לקרב.
מי שעומדת כיום בראש חיל חינוך מקושרת באופן אישי ומשפחתי לתנועה המסורתית - ארגון הגג של קהילות היהדות הקונסרבטיבית, ומגמתה המוצהרת היא לחשוף את חיילי צה"ל לכלל הזרמים ביהדות. ברור ומובן שמטרתה איננה יעילות המערכת ביצירת כתובת אחת למפקדים בענייני חינוך ותודעה, אלא הוצאת הרבנים ה'חשוכים' מתפקידם כמייצגי היהדות והתורה בפני כלל חיילי צה"ל.
מהי המשמעות המעשית של הוצאת תחום התודעה מהרבנות הצבאית?
מגמתם של אנשי תחום 'תודעה יהודית' הינה אחת - חיזוק רוח הקרב מתוך מקורות הרוח העצומים של מורשת ישראל ותורתו.
כפי שעולה מעדויות רבות של קצינים ומפקדים, לאנשי תחום 'תודעה יהודית' היה חלק מכריע במוטיבציה וברוח האיתנה שעמן יצאו חיילי צה"ל למערכות האחרונות - 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. דרך אגב, פעילות זו של הרבנות הצבאית לא החלה בעשור האחרון, אלא ימיה כימיו של צה"ל גם אם תחת כותרות אחרות, ותמיד בברכתם של ראשי צה"ל ובצורה מעוגנת בפקודות.
האם ישנו איזשהו בדל של סיכוי שאנשי חיל חינוך יעסקו במגמה זו? וגם אם כן, האם יש סיכוי שיצליחו בכך? רק להזכיר - מדובר באותם גורמים אשר מובילים בשנים האחרונות את כפיית שירת הנשים על חיילי צה"ל, אותם גורמים אשר מנהלים שבתות לחיילים תחת מוסד רפורמי, אותם גורמים אשר כפו על חיילי צה"ל לצפות בהצגה אשר בה הופיעו נשים חשופות באופן מלא, זאת כמובן בשם ערכי ליברליות ורב תרבותיות.
אם ייכנע צה"ל לאותם גורמים ויממש את המהלך האמור, תהיה לכניעה זו משמעות מעשית ומידית במוטיבציה הנבנית של חיילי צה"ל, והדבר יהיה ניכר בשדה הלחימה הבא, המחכה מעבר לפינה.
הכותב הוא סרן (במיל') אבנר פורת, רב גדוד במילואים