פתאום באמצע הלימודים נעלם לו מורה לכמה ימי השתלמות, ומוצא את עצמו מוטרד אחת לשעה בקפה ועוגה (ועוגיות פריכות כאלו שמתפרקות לך בפה, ושטרודלים עם טעם שאין כאן המקום להאריך, וזאת מעבר לשלוש ארוחות במתכונת פנסיון מלא) וחוזר לבית הספר עם חיוך מדושן עונג שמרוח על פניו ותוספת של ארבעה קילו למשקלו. לא כולל אלפי קלוריות.
אולם נראה שלא פחות חשוב מההשתלמויות עצמן ומהדברים החדשים שנלמדו שם, הייתה גם ההזדמנות שלי לחזור לספסל הלימודים ולהזכיר לעצמי כמו מסע במנהרת הזמן איך אני, מחנך כיתה, מתנהג בתור תלמיד.
ומה אני אגיד לכם? אכן תמונות קשות, יונית.
אם ההרצאות מעניינות אין לנו בעיה. אנחנו מקשיבים ונהנים. העניין מתחיל אם אלו שקצת פחות טובות.
ואז התחדדה לי ההבנה בתפיסת החוויה של התלמידים ומה הם באמת מרגישים כשעומד לפניהם מורה שלא מצליח להעיף אותם, או לחלופין כשחומר הלימוד לא בא להם טוב. אחרי חמש דקות שבהן השתדלתי לשמור על עניין הבנתי שאני והמרצה ככל הנראה ניפרד כידידים. בתוך זמן מועט נהפך קולו לרעש קטע מעומעם ומצאתי את עצמי נשאב לסיפור מרתק ומדהים בשם: 'אלף דברים שאתה יכול להספיק עד להפסקה'.
בואו נסכם רק שלמעט פתרון הסכסוך האזורי ברואנדה, הספקתי די הרבה.
מאחר שאני מבוגר ומחנך בעצמי, ודאי שהשתדלתי לא להפריע למרצה ובטח לא לתת לו את התחושה המזלזלת של מישהו שלא מקשיב, אולם לא יכולתי שלא לדמיין משחק סימולציה שבו אני נתקל במקום במרצה החביב, במישהו עם עיניים בגב שדורש הקשבה מלאה. נניח בעצמי.
זה היה נראה בערך כך:
אני המורה: "אתה שם בסוף, איך אמרת שקוראים לך?"
אני התלמיד: "אבינועם, אממ, למה?"
אני המורה: "סתם כי בא לי לשאול אותך איך אתה מרגיש. עכשיו תחזור בבקשה על המילה האחרונה שאמרתי".
אני התלמיד: "אמממ, המילה האחרונה?"
אני המורה: "כן. יודע מה, עזוב את המילה האחרונה. תחזור בקצרה על מה שדיברתי בחמש הדקות אחרונות. או בעשר. עזוב, אתה יכול לחזור בבקשה על משהו אחד שאמרתי?"
אני התלמיד: "אממ... לא... לא ממש הקשבתי המורה".
אני המורה: "הבנתי. גש אליי בבקשה בסוף השיעור".
אבל מכיוון שאנחנו נמצאים בעולם המבוגרים ולא נעים, הסימולציה הזו תישאר ככל הנראה בגדר דמיון.
למחרת הגעתי לבית הספר ונתקלתי בתלמיד שלא הקשיב לי והיה עסוק במשהו אחר. באופן מדהים הוא נראה ממש כמוני. רק שכעת, במקום למקד אוטומטית את חוסר ההקשבה שלו ביכולת הריכוז של התלמיד, ראיתי את ידו של התלמיד, ידי שלי, מורמת באוויר ורוצה לשאול שאלה.
סימנתי לו שהוא יכול לדבר.
ואני התלמיד שאל אותי: "המורה, יכול להיות שאתה פשוט משעמם או מגיש את החומר לא מספיק מעניין?"