אחוז משמעותי מבין הצעירים שיתחילו השנה את הלימודים באוניברסיטה יגלו את עצמם בשנה הבאה שוב באותה עמדה בדיוק. סטודנטים שנה א', אך הפעם בפקולטה אחרת. תוך שבועות ספורים ולעיתים תוך ימים מתחילת הסמסטר הם יגיעו למסקנה שבחירתם הראשונית היתה שגויה והמקום הנכון עבורם הוא בכלל בתחום אחר. התופעה הזו נפוצה מאוד לא רק בעולם האקדמי אלא גם במערכת הצבאית, בשוק העבודה, ועוד לא אמרנו מילה על התחום הזוגי...

ה'זפזופ' הזה גובה מחיר גבוה וצורב. הוא נוגע לא רק להיבט הכלכלי (אובדן שנת לימוד אקדמית בשווי אלפי שקלים ועיכוב של שנה שלימה בכניסה לשוק התעסוקה), אלא גם לתחומים חברתיים ומשפחתיים, פגיעה בדימוי העצמי ועוד. רבים טוענים שהתופעה הנ"ל מתאימה להפליא לדור שלנו המתאפיין בחוסר יציבות, קושי לקבל החלטות, רתיעה מלקחת אחריות ולהתמסר לדבר אחד, והתרגלות להשיג כל דבר במהירות ובקלות.

אך מעבר לכל הגורמים הללו ישנה סיבה פשוטה וטבעית ששני מיליון תלמידים שחזרו השבוע לספסל הלימודים אחרי חופשה ארוכה (מידי), הרגישו אותה היטב על בשרם. "כל ההתחלות קשות". המשפט המוכר הזה אינו סתם פתגם עממי שנועד לעודד פועלים מתוסכלים בשבוע הראשון לעבודתם, אלא מקורו בדברי חז"ל (מכילתא פרשת יתרו). נכון, בהתחלות יש משהו מרגש, מפתיע ומעורר, אך מצד שני גם מתסכל, מייסר ומאכזב. הדבר נכון במיוחד עבור תלמידים ששנות הלימודים הקודמות שלהם לא היו מזהירות במיוחד, והחזרה ללימודים מסמלת עבורם תקווה "שיפה ושונה תהא השנה".

לטובת הצלחת העניין נציע שישה טיפים שימושיים:

א. ציפיות נכונות - כאמור לעיל, התחלות הן מטבען קשות. חשוב להיות מוכנים לכך מראש ולא להיבהל מבעיות ומכשולים שיצוצו בתחילת הדרך. דווקא אם הכול ילך חלק ומושלם - עלינו להיות מופתעים ולחשוד שמשהו חשוב מתפספס.

ב. מתינות בקבלת החלטת - לא מעט הורים פונים בבהילות אל "לב אבות" - קו היעוץ להורי מתבגרים, בשבועיים הראשונים ללימודים ומספרים כיצד בנם המוכשר מתקשר אליהם מאוכזב ומדוכדך מן הישיבה החדשה, ובתם העדינה בוכה בטלפון בהפסקות שהיא רוצה לעבור למקום אחר. הנטייה הטבעית ללחוץ על נקסט ולחפש באופן מיידי מוסד חלופי, אינה תמיד הצעד המומלץ. ייתכן שהבעיה לא נעוצה במקום אלא מדובר פשוט בחבלי לידה ובקשיי התאקלמות טבעיים שלא ניתן יהיה להינצל מהם גם אם נצליח לבצע גזור-הדבק מהיר של הילד למוסד אחר.

ג. היתרון שבהחלפה - יש משהו נוח בכך שאתה ממשיך עוד שנה באותו מוסד, עם המחנך המוכר ולצד אותם החברים. מי צריך את כאב הראש של להתחיל מחדש לבנות את מעמדי החברתי והלימודי, להכיר אנשים שבחיים לא ראיתי ולבנות מערכת יחסים עם מורים חדשים. אך דווקא המעבר לבית ספר חדש, מחטיבה לתיכון, ערבוב של כיתות (פעולה שמקוממת מאוד תלמידים, על אף שלעיתים היא ממש נחוצה) - היא הזדמנות נפלאה לשינוי וכדאי להעריך אותה ולנצל היטב את היתרון שבה. היא מאפשרת לילדים לגלות את עצמם מחדש ולהפיק מתוכם מנגינות חדשות שיפתיעו אפילו אותם.

ד. חישוב מסלול מחדש - אלברט איינשטיין אמר פעם: "טירוף זה לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה". שאלת יסוד שכל תלמיד צריך לשאול את עצמו בתחילת שנה: 'במה אני הולך השנה להתנהג אחרת מאשר השנה שעברה?'. אם אין על כך תשובה ברורה, זו תהיה טעות לצפות לשינוי מרענן. כאן יש מקום חשוב להורים ולעיתים לעזרה של איש מקצוע (וגם בתוך מערכת בית הספר ניתן למצוא כאלו) שיסייעו ליצור השנה התנהלות אחרת.

ה. שיפור ופיתוח מיומנויות - יותר משההצלחה תלויה בכוח שנפעיל על הגרזן היא נעוצה בשאלה עד כמה הוא מושחז. לא מעט תלמידים מגיעים להישגים רחוקים בהרבה מהפוטנציאל האמיתי שלהם בגלל חוסר פיתוח של מיומנויות לימוד, סיכום, זכירה וחזרה למבחן. מדובר בדברים שלא קשה לשכלל ולשפר ותועלתם רבה.

ו. מסיחי דעת - גם תלמידים שלא סובלים מקשיי קשב וריכוז עלולים להיות מוסחים ברמה אובססיבית משלל המכשירים המציפים את השוק. הורים רבים לא עומדים בלחץ ילדיהם ומפנקים אותם בסמארטפון או באייפוד משוכלל ולא מבינים שבזה הם גורמים להם נזק אדיר בתחום החברתי, הנפשי, הרוחני וכמובן גם הלימודי. מי שבוחר לתת לבנו (באיזה גיל?) מכשיר כזה (האם כבר בכיתה ה' חייבים את הדגם החדיש ביותר של האייפון?) חייב להתנות בזמני וכללי שימוש ברורים ולאכוף אותם תוך שימוש באפליקציית סינון ובקרת זמן.

הכותב הוא רכז הפניות ב"לב אבות" - קו יעוץ להורי מתבגרים ע"י רבנים (יום א') ופסיכולוגים (יום ג').