ש: כרגע קיבלתי שאלה: כיצד בימי תשובה אלה, אנו הציבור הדתי-לאומי, יכולים להחזיר בתשובה את עמנו. הרי אינינו יכולה להסתפק בכך שאנו הולכים בדרך הנכונה, עלינו גם לראות את הבעיות החמורות הקיימות מחד בציבור החילוני ומאידך בציבור החרדי. כיצד נוכל להשפיע עליהם כדי להביאם לדרך האמצעית, דרך ד'?
ת: החזר בתשובה את עצמך. כלל גדול בענייני תשובה: אל תחזיר בתשובה את הזולת, החזר בתשובה את עצמך - וזה ממילא יפעיל הדפעה ברוכה על אחרים. עיין רמב"ם הלכות דעות ו א. עצם השאלה כיצד לחזיר בתשובה את הזולת, היא חטא שעליו יש להחזור בתשובה, חטא של התנשאות כאילו אצלנו הכל בתכלית השלימות, כאילו אצלנו כל האמת, וכל הצדק וכל היושר, והאחרים הינם חסרים, דלים וצולעים המחכים למוצא פינו כדי לחלצם מן המיצר. לא כן. אין להיות קשה עורף. הפירוש של ביטוי זה הוא שכאשר מוכיחים אדם, הוא מסתובב לאחור לראות אל מי התוכחה מופנית ומראה עורפו למוכיח.
ש: כי לא נעים לקבל תוכחה...
ת: נכון מאוד. גם לא נעים להוכיח. לכן אנו גם נמנעים מלהוכיח את עצמנו אלא יותר לעודד ולחזק ולאהוב ולהדגיש את האור, להרבות בחיוב. אך פעם בשנה, אפשר לנו וצריכים אנו להוכיח את עצמנו. שלא נהיה במצב טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, חלילה.
ש: מה הדבר הראשון הבעייתי?
ת: לימוד תורה. הוא גם שורש גדול לשאר הקלקולים. הרי צריך ללמוד בשקידה כדי להקים גדודים של תלמידי חכמים. ואצלנו יש ים של עמי הארץ. ודאי צריך לעבוד, ודאי צריך מסירות למשפחה, ודאי צריך לבנות את ארץ ישראל, ודאי יש להגייס לצבא, אבל אין זה פוטר מלימוד תורה ככל יכולתנו, ולא לעסוק בלי הרף בבילויים של הבל. ב"ה המצב משתפר, אבל עוד צריך תיקון גדול מאוד.
ש: וכי איננו מגדלים תלמידי חכמים?
ת: לגדל תלמידי חכמים ב"ה כן. אבל לא די. לא די. יש שלא לומדים בישיבה. יש שלומדים שנה במכינה. יש שלומדים 4-3 שנים בישיבת הסדר, יש לומדים יותר שנים בישיבה גבוהה, אבל צריך ללמוד 10 שנים, 20 שנה, 30 שנה. אדם לא נעשה תלמיד חכם על רגל אחת.
ש: אבל ב"ה יש לנו תלמידי חכמים?
ת: ב"ה. זה משמח מאוד. הכמות הולכת וגדלה. ב"ה. יחד עם זה צריך לדעת שיש מדרגות בין תלמידי חכמים, וחלילה אין להתגאות, כאילו כל מי שלמד קצת הוא כבר גדול הדור. ראה גדר תלמיד חכם בשולחן ערוך: "שיודע לישא וליתן בתורה ומבין בדעתו ברוב מקומות התלמוד ובפירושיו ופסקי הגאונים" (שו"ע יו"ד רמג ב הגה). וכי אנו במדרגה הזאת?! אני הדל מאוד מתאמץ ללמוד תורה כבר חמישים שנה ולא הגעתי לעשירית מזה. אז צריך קצת שכל וקצת ענווה לקיים איזהו חכם המכיר את מקומו. להיות תלמיד חכם אמיתי צריך מסירות נפש עצומה.
ש: וכי אין אצלנו תלמידי חכמים כאלה?
ת: ב"ה יש. אך בני עליה כאלה הם מועטים. ב"ה יותר ויותר. הצרה היא שבאופן כללי לימוד תורה אינו נחשב אצלנו.
ש: אבל יש עוד נתיבים לד'?
ת: תפילה. גם תפלה אינה נחשבת. אלו הם שני הנתיבים הגדולים לד', תורה ותפילה.אצלנו בית-הכסנת הוא ספק מקום תפילה, ספק שוק, ספק הייד פארק - Speaker's corner (הייד פארק הוא הפארק הכי גדול במרכז לונדון ויש בו פינת הנואמים, בו מתקיימים דיונים פתוחים לציבור הרחב, כאשר כל אחד חופשי לדבר כאוות נפשו מול הנוכחים אז). אפילו מול ארון הקודש פתוח מפטפטים. יש אפילו דיונים קולנים בלתי פוסקים על שליח הציבור, אם הוא מתפלל יותר מידי מהר או יותר מיד לאט - על פי רוב האפשרות השניה, כי רוצים תפילה Express, בבחינת בקבלנות-גומרים-הולכים. שלא לדבר על עלוני שבת שהם אסון לאומי ברובם הגדול. ולא נזכיר אלו שכלל לא באים לבית-הכנסת בימי חול.
ש: אכן צרה גדולה. אך למה הרבנים שלנו לא מוכיחים את הציבור על כך?
ת: חינוך רבנים. מה? אינך יודע? כי הציבור שלנו הוא ים של עמי-הארץ החושבים שהם יודעים את הכל, החושבים שהם בעלי-בית על הרבנים, רוצים לנהל אותם, לקבוע להם מה לומר, הינם מורים את מוריהם כלשון רש"י, עסוקים לחנך את הרבנים. וגם לחנך את השולחן ערוך ואת הרמב"ם, את האמוראים ואת התנאים, את הנביאים וגם את משה רבנו. אפילו פיתחו שיטה שלמה לחנך גדולי עולם מדורות עברו המכונה תנ"ך בגובה קרקע.
ש: אכן זה מסבך הכל...
ת: צניעות. מצב הצניעות אצלנו הוא קטסטרופה - לפעמים אפילו אברכיות ורבניות. כמובן, חלילה מלהכליל. ב"ה יש הרבה נשים מאוד צנועות. וכן לגבי הנ"ל יש אנשים המתפללים בכוונה מראש עד סוף, אשרינו. ויש שמאוד מכבדים תלמידי חכמים וקשובים להם, אשרינו. אבל כללית מצב צניעות הלבוש הוא נורא ואיום. אפילו בלויה, שהיא מקום וזמן של רצינות וכובד ראש, נשים לבושות באופן מגעיל. וכן ערבוב גברים ונשים הוא מחריד. הילדים רואים זאת אצל המבוגרים, אז הם הולכים באותה דרך קלוקלת. ב"ה יש התקדמות, אבל עוד רחוק האור.
ש: הרב הזכיר תנ"ך בגובה קרקע של השפלת גדולי עולם. האם איו זו בעיה של כפיר
ת: כפירה. כן. הציבור שלנו מלא כפירה. "מצופה מבית ומחוץ בכופר". כמובן יש בו גם אמונה גדולה. כפירה ואמונה משמשים בערבוביא. כפירה בלימוד תנ"ך, בלימוד גמרא, כפירה באקדמיה, כפירה במשרד החינוך. ד' ישמרנו, ד' יצילנו. כמובן, גם צומחים הרבה גדולי אמונה, גם אצל החשובים, גם אצל הפשוטים - כן נמשיך בעזרת ד'.
ש: אבל למדנו שקלקולים בכפירה אין משכנם בשכל לבדו אלא הם משפיעים לרעה על קיום המצוות...
ת: זלזול בהלכה. נכון מאוד. בלבול באמונה מביא בלבול ביראת שמים. הדוגמה הבולטת היא הכיפה הקטנטונת מתחת לגדרי ההלכה, שלמחמירים צריך כיסוי רוב ראש, ולמקילים צריך שתהיה נראית מכל הצדדים. אך כיפה היא ביסודה ביטוי ליראת שמים, גמרא שבת קנו.
ומי שמקפיד על הלכה כדין בלי חומרה, מיד מאשימים אותו בהקצנה דתית שלא מצדק.
הולכת ומסתננות כל מיני דעות מוזרות, כגון ביטול שבעה נקיים, הליכה לערכאות של גויים במקום בית-דין רבני, גיור בלירה, טיולים לחו"ל גם במסווה של מצוה דמיונית של ביקורי מחנות השמדה, ועוד ועוד.
ש: הטיולים לחו"ל זה לאו דווקא מתוך זלזול בהלכה אלא מתוך מטרה להנות...
ת: זה הולך יחד. בעיה של תרבות זולה. כגון עיתונות זבל, מלאה לשון הרע, כפירה, פריצות והבל. זמרים חילוניים למחצה לשליש ולרביע. סרטים קלוקלים. אינטרנט מושחת. סלולרי עם אתרי פריצות...
ש: הבנתי את העיקרון. אבל חלק מהבעיות האלה יש גם אצל החרדים?
ת: נכון. אבל פחות, ועל כל פנים הם לא עושים מזה אידיאולוגיה, אלא זה סתם חטא, ואז יש תקוה, אך אם זה במסווה של אידיאל, קשה להיחלץ מזה. יש בעיה חמורה במיוחד כאשר יש השחחת מוסר במסווה של תרבות ונימוס, כמבואר בעין איה שבת פרק ב (עמ' 86). דוגמה לזה היא דברי הנביא עמוס על הפורטים על נבל וכינור ומתיימרים שזו עבודת ד' (עמוס ו ה. מצודת דוד שם).
ש: גם יש לשון הרע כאילו לשם שמים.
ת: נכון מאוד. וגם מבול של טוקבקים מרושעים.
ש: הבנתי את העיקרון. אבל לעומת זה, יש תחומים רבים בהם הציבור שלנו הדתי-לאומי הוא דווקא הפורץ את הדרך ומושך אחריו.
ת: מזה יש להיזהר עוד יותר. לפעמים פריצת דרך אינה אלא פריצת התורה, כמו שמגדיר מסילת ישרים פרק א, שאדם נמצא במלחמה פנים ואחור. אחור: עשה עבירות. פנים: עשה מצוות מזוייפות. או בלשון אחר: הסר שטן מלפנינו ומאחרינו. שטן שמושך קדימה אינו פחות מסוכן משטן שמושך אחורה, כי אדם מרמה את עצמו שהוא צדיק.
ש: מה למשל?
ת: לצערנו יש דוגמאות רבות.
הר הבית. עליה להר הבית כדי להציל את האומה, בניגוד לדעת מכרעת של גדולי ישראל, הרבנות הראשית לישראל, מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה.
ציצית תכלת. גם בניגוד לגדולי ישראל וכמעט כל רבני ישראל ,ואין צורך להיות למדן, הרי עינינו רואות שאינם מטילים תכלת, כמו שעינינו רואות שאינם הולכים להר הבית.
קבלה בלירה. נגד אזהרות גדולי עולם והשולחן ערוך, עמי הארץ לומדים קבלה!
נישואי בוסר. שהרי מצוה גדולה להתחתן, אך רובם עולים על שרטון מחוסר בגרות נפשית.
"קדוש החול". כמובן בשם הרב קוק, כלומר פרק אחרון של מסילת ישרים, מדרגת הקדושה, לאלו שעוד לא הגיעו למדרגת הזהירות מן החטא.
התנגשות עם הצבא וכחות הבטחון, בתואנה שאינם ממלאים תקפידם ביחס לארץ ישראל - ומזל שאנו פה ונציל את המדינה.
הצלת העולם. ומלבד שאנו נציל את עם ישראל גם נציל את המין האנושי ונתחיל ללמד בני נח.
שנאת חרדים. שהרי אינם מבינים כלום ואנו מבינים הכל.
שנאת שמאלנים. שהרי הם הורסים את המדינה ואנו היחידים שבונים את המדינה והולכים לצבא. ועוד ועוד.
ש: גם אצל חרדים ואצל חילונים יש שנאה...
ת: זו לא נחמה.
אומץ הביקורת העצמית.
ש: אבל לא נוכל להתעלם שיש באמת בציבור הדתי-לאומי הרבה אנשים צדיקים והרבה דברים טובים. לא הכל שחור.
ת: בודאי. אנושיות אינה מתמטיקה. היא מורכבת. אור וחושך משמשים בערבוביה. את האור יש להעצים ואת החושך לגרש.
ש: בכל זאת הרב מוסר תמונה מאוד קודרת ופסימית?
ת: לא נכון. היא אופטימית, בזכות האמונה שאפשר לתקן כל זה והוא יתוקן והוא הולך ומיתקן לאט לאט. זה בידינו.רשימת החסרונות לא צריכה לעורר דיכאון אלא לעורר לתשובה.המסרב לקבל ביקורת חולה בפינוק רגשי. בנוסף לכך יותר טוב שאנחנו נודה בעצמנו על חסרונותינו ולא שאחרים יתקיפו אותנו.
ש: זה דומה לכלל ההלכתי: מודה בקנס פטור.
ת: נכון.
ש: אז מה הרב מציע לבחור: דתי-לאומי או חרדי?
ת: כלל-ישראל! כל קבוצה כשלעצמה היא חלקית, היא בסיכון. היחיד הוא בסיכון, ולעומתו היחיד בתוך כלל מוגן על ידי המטריה הכלל-ישראלית, כמו שכתוב כמה פעמים בספר הזוהר ביחס לפסוק "בתוך עמי אנכי יושבת". אם ציבור מסויים מתגדר בתוך עצמו ומתנשא לחשוב שיש אצלו הכל, אז הוא בסכנה. אך עם האומה ובתוך האומה, הוא מוגן, כי מה שאין בזה, יש בזה, וכלם משלימים אלו את אלו. לכן השאלה בתוך איזה תיבור להתגדר בטלה מיסודה, הציבור שלנו הוא כלל-ישראל!
ש: בכל זאת, אני מתעקש. אנו שייכים לכלל-ישראל, אך בתוך איזה זרם בכלל-ישראל...
ת: פה זה מזרחי. ודאי בדרך שלנו. אנו בדרך הטובה. מעשה לפני כחמישים שנה, שלקראת הבחירות לכנסת, תלמיד ישיבת מרכז הרב היה בעד מפלגת פא"י ורצה לשכנע את התלמידים להצביע "פועלי אגודת ישראל". אבל קודם הלך לבקש רשות מרבנו הרב צבי יהודה. אמר לו רבנו: לא! פה זה מזרחי! - אבל, הרב, פא"י הם יהודים יראי שמים יותר מאתנו. - לא, פה זה מזרחי! - אבל הרב, הם אוהבים את ארץ ישראל ובונים אותה מתוך יראת שמים.- פה זה מזרחי! - אבל, הרב, הרי הם יותר שומרים את הרב קוק מאתנו. - פה זה מזרחי!!! טוב .הוא לא הפר את דברי רבנו. והנה אחרי ארבעים שנה התקיים כנס גדול של רבנים שלנו, כאלפיים רבנים. אמר לי אותו תלמיד לשעבר: רבנו צדק! ראה מה יצא!
ועוד יצא יותר ויותר.
ש: ומה הנקודה החזקה שלנו?
ת: מרן הרב קוק! רבנו הרב צבי יהודה! אנו תלמידיהם. הם היו ענקי ענקים. ומי שתלמיד של גדול הוא בעצמו גדול. חלק קטן של דבר גדול שיש בו גדלות. הם גאוני עולם, קדושים וטהורים, ככל שנהיה דבוקים בדרכם, יותר נינצל מדרכי האפלה שמנינו, ויותר נוסף עוז וגבורה, תורה ואורה לאומה כולה