בספרו "שירה" (עמ' 95) כותב ש"י עגנון: "דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים בצנעה ובפרהסיא ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים, בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעתון וקראנו אדם מישראל נהרג הנחנו את סעודתנו, עכשיו שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל פתו בחמאה ובדבש קורא ואומר שוב נהרג יהודי, שוב נהרגה אשה יהודיה, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידיים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים: הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים ואנו יושבים ומבליגים. והרשות (השלטון הבריטי) מה עושה, עושה עוצר, יושבים להם ישראל עצורים בבתיהם ואינם יוצאים לחוץ, כדי שלא יפגעו בהם בעלי חצים, ובעלי חצים מהלכים בכל מקום ומשלחים חציהם. אי אתה יכול לומר שהרשות אינה עושה את שלה ואי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים". דבריו אלו של עגנון נכתבו טרם קום המדינה. אך הדבר לא השתנה עד היום.
הצביעות זועקת לשמים, אני לא מאמין שלתקשורת ולכל המתלהמים מהשמאל מאוד מכאיב אותם שריפת תינוק, לא התינוק מעניין אותם אלא מאיזה צד באו הפורעים, כמה תינוקות נשרפו ונטבחו על ידי פורעים ערבים והעולם כולו שותק לא רק הצד הערבי אלא גם אנשים משלנו.
בהפרש של שבוע נעשו בארץ שני ניסיונות להמית בני אדם בשריפה, האחת בכפר דומא, שבשריפה שעדיין לא יודעים מי ביצע אותה נשרף למוות תינוק, שבמקרה היה ערבי, ורצח הוא רצח, ומיד מקהלה מתוזמנת מראשי המדינה ועד אחרוני הפוליטיקאים של השמאל דרך כל ערוצי התקשורת הכתובה האלקטרונית פצחו בשטף גינויים, ביקורי בכירים בבתי החולים, הכאה על חטא כמובן על חזה הזולת, פסטיבל של "גינוי השנאה" על ידי שטף של שנאה, והפניית אצבע מאשימה רק כלפי עצמנו.
ובה בשעה תוך שבוע היה ניסיון נוסף, להרוג בבקבוק תבערה, בניסיון הזה נפגעה ונפצעה קשות צעירה, אלא שבמקרה הצעירה היא יהודיה, ועל המקרה הזה כמעט אין כל התייחסות, לפתע מקהלת המגנים יצאו לחופשה, ואין מהם פוצה פה ומצפצף, לפתע הנשיא לשעבר, הנשיא העכשוי, ראש הממשלה, כל כלי התקשורת ושאר המגנים עסוקים, אין להם זמן לביקור אצל הפצועה, אזלו להם מילות גינוי, אבו מאזן לא מתקשר לראש הממשלה, האו"מ שותק ואינו מגנה, כי דם יהודי הפקר. ועולם כמנהגו נוהג כמו שכתב עגנון לפני עשרות שנים: " הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים".