היישוב שבקצה המדבר

שנת השמיטה בפתח ונראה כי הדאגה לסביבה ומנוחת האדמה מביאה גם משבי רוח נעימים ומרעננים ביחסי דתיים חילוניים. היישוב רותם שבבקעה שומר על אורחות חיים אקולוגיים שלא רק מזמנים חיים משותפים בין האדם לאדמה אלא גם חיים משותפים בין דתיים לחילונים שפורחים חרף המתחים.

רותם הוא יישוב המאכלס כ-20 משפחות ועוד מספר רווקים ורווקות שהוקם כהיאחזות נח"ל עוד בשנת 1984 בידי גרעינים מהתנועה הקיבוצית ואוזרח בשנת 2001 על ידי משפחות שחלמו על מקום שבו יחיו חילוניים ודתיים בשלום בינם ובין סביבתם. הם בונים בבניינה קלה או אף באמצעות בוץ זאת בכדי שלא לפגוע באדמה בה הם חיים, לצד שגרת חיים של מחזור והסתפקות במועט וילדי טבע שבתקופות של טכנולוגיה ומחשבים עדיין מתרגשים משבלול אחרי הגשם. עם השנים על הגבעה הצחיחה הם גם הוכיחו שחלום יכול גם להפוך למציאות.

"אני זוכרת שכשהגענו לוועדת הקבלה ראיתי בחורה אחרת שיוצאת משם לבושה בחצאית מיני, לא האמנתי שאני, עם חצאיות עד הרצפה, אוכל לגור איתה בשכנות" מספרת ריקי אוגל, מוזיקאית שהגיעה לרותם לפני 12 שנה עם בעלה וששת ילדיה, אחרי מגורים ביישובים איתמר ורמת מגשימים, "היום אנחנו חברות הכי טובות" היא מסכמת.

"כשלאדם יש הרבה דברים שהוא יכול להפסיד כמו כסף, הוא מרגיש צורך להגן עליהם כל הזמן ונמצא בלחץ תמידי וכאן כולנו פשוטים ורגועים יותר" מנסה ריקי להצביע על אותה נקודה שמאפשרת לדתיים וחילוניים לחיות יחד, ומעלה עוד נקודה נוספת: "מה שמאפשר לנו לגור היום יחד היא התפיסה שאנחנו לא נמצאים במלחמה אלא פותרים בעיות באמצעות דיון, תוך שאנחנו מתייחסים אחד אל השני במקסימום אכפתיות. המשפחות ביישוב הם משפחה שלי לכל דבר".

"אני דתיה ועובדת ה' בשמחה, ומי שאינו חי כמוני אני לא מתייחסת אליו כפגום", היא מוסיפה. "אם אתה מקיים מצוות מתוך עבודת ה' ולא כצורך להרים דגלים אז זה מקרין החוצה. כשארגנו קייטנה לילדים התכנון היה שתהיה בריכה מעורבת ואמרתי שאיני יכולה שילדי ישתתפו, ממש הרגשתי שהיישוב עושה מאמץ גדול, גם החילוניים, כדי שנוכל להשתתף.

זה כמובן קורה גם בצורה הפוכה", מסבירה ריקי. "אין לי בעיה שחילוני יכנס לבית כנסת עם ריח של סיגריה ובכלל, הייתה מישהי שבעלה לא חבש כיפה אבל היה מגיע לכל התפילות. לא עלתה בי אפילו המחשבה לשאול אם הוא דתי או לא. מה זה משנה? ההגדרות מכניסות אותנו לפעמים למקום לא אמיתי".

ענת היא בחורה שמגדירה עצמה כחילונית. לפני מספר שנים עברה עם בעלה, המגדיר עצמו דתי, ועם ארבעת ילדיה במספר ערים וישובים ברחבי הארץ, אולם בכל פעם הרגישה שיש משהו חסר.

"חיפשנו קונספט כזה שיהיה לנו מרחב להגדרה חדשה של דתי חילוני, מבלי להחליט על צד אחד מבין השניים וכשכל אחד יוכל לחיות במקום שנעים וטוב לו" משתפת ענת במה שהוביל אותה ואת בעלה ברחבי הארץ "רצינו מקום עם בית כנסת זמין אבל בקהילה דתית יש תחושה של נטע זר כי הם מבקשים ממך להיות כמוהם ואותו הדבר גם באוכלוסייה חילונית.

"ברותם יש כבוד הדדי וכל אחד חי עם רצונותיו והיישוב מאפשר ונותן קרקע נוחה להיות מי שאתה. היכולת הזאת נובעת לדעתי מהעובדה שאנחנו מתייחסים אחד לשני כמו משפחה. השאיפה היא שכל אחד יהי שמח ושלא נחיה אחד על חשבון השני, וזה עובד", מספרת ענת.

משבר חג פורים

לקראת פורים עלתה ביישוב רותם סוגיה של ממש. כמו קהילות רבות ברחבי הארץ גם ברותם החלו לארגן מסיבת פורים שמחה אלא שאז עלתה השאלה האם במסיבה יהיו ריקודים מעורבים.

ברחבי היישוב נשמעו קולות נגד, בעיקר מצד המשפחות הדתיות ואילו מן הצד השני נשמעו קולות בעד. "מצד אחד רציתי מסיבה בה אכול לרקוד עם בעלי", מספרת ענת. "ומצד שני הבנתי שיש מי שריקודים מעוברים מפריעים להם". ריקי מציגה זאת מנקודת מבטה ומספרת "אני לא יכולה להשתתף בריקודים מעורבים ורציתי שגם לי תהיה יכולת לרקוד במסיבת פורים. מצד שני הבנתי שדרישה שלנו עשויה ליצור עלבון בקרב החילונים וחשוב לנו שהם ירגישו בבית".

כיצד פתרו את הבעיה? ההצעה שהתקבלה היא לקיים שתי מסיבות פורים, האחת באדר א' והשנייה באדר ב', כאשר רק באחת מהן יתקיימו ריקודים מעורבים. "אפשר למצוא גשר ודרך בין העולמות מבלי לוותר כי ויתור הוא על חשבון מישהו ואילו דרך מוצאים והולכים בה יחד" מסכמת ענת. "אני אמנם לא רוקדת מעורב אבל אני הגעתי למסיבה הראשונה ואגיע גם לשנייה כי אני רוצה להיות שותפה, ושותפה בדרכי שלי, כלומר מבלי לרקוד מעורב".

ענת, את לא מרגישה שבקהילה מעורבת תמיד את כחילונית תצטרכי לוותר?

"לחלוטין לא. בקהילה מעורבת אתה מבין את המגבלות של כל צד ומחפש דרך חלופית משותפת בה אתה לא נצרך לוותר. לדוגמא, אם אני עושה מסיבה אז אני עושה אותה ביום חמישי בערב או מוצ"ש והפאן הוא אותו הפאן. לא צריך לוותר. אותו הדבר מהכיוון ההפוך, ברותם אפשר לנסוע בשבת ואף אחד לא יאמר לי 'לא' כי הדתיים מבינים אותי. מנגל בשבת אני לא אעשה וזה לא שמשהו אמר לי לא לעשות אלא אני מבינה שזה לא במקום", היא מסבירה.

"לבחור לחיות בקהילה מעורבת היא בחירה לקחת חלק במשהו גדול ומעניין שמעניק חוויה שגם מלמדת, כי אתה נחשף לצדדים דתיים ולומד דברים חדשים וזה לא בהכרח פוגע בך. בשבת בבוקר אנחנו עורכים, כל היישוב, קידוש יחד כשכל אחד מביא מאכל, זה כאילו מנהג דתי אבל זו חוויה משותפת ופשוט נהדרת".

האם לדעתכן ניתן להעתיק את המודל המצליח של רותם אל כלל החברה הישראלית?

ענת: "אני חושבת שאפשר להעתיק את המודל אבל בתנאי שהקהילה תיבנה תוך כדי הטמעת המודל כי אי אפשר לכפות דרך על קהילה קיימת. צריך שיהיו הוראות הפעלה מוכנות מראש ויש המון מורכבות שצריך שיהיה ברור וידוע לאן נכנסים. כלל הברזל הוא כבוד אמיתי אחד לשני ואווירה של משפחה. צריך ללמד איך לקבל את האחר. ליצור חברה בריאה יותר וטובה יותר. זה לא משנה באיזה קהילה מדובר, תמיד צריך לקבל את האחר. הסבלנות, הערכה והכבוד מונעים הרבה חיכוכים בכל תחום ומונע הרבה כעסים מיותרים".

ריקי: "אני לא בטוחה שזה אפשרי כי ברותם יש מספר אנשים עם מכנה משותף שלא קיים בעוד הרבה מקומות. למרות הבדלי השקפות דת יש משהו משותף גדול מאוד ברותם והוא החיים בפשטות. אם אפשר להכיל פשטות על כל המדינה זה יהיה גן עדן. אם ידברו על פשטות בבית ספר והתפיסה של המנהיגים שלנו תהיה פשטות אולי זה יתכן. נהיינו קצת אמריקה. אנחנו לא עובדים שבוע שלם והמשכורת מספיקה, נכון, לא טסתי לחו"ל ולא בתי מלון אבל יש לנו הרבה שפע ברותם שמשפיע גם על היחסים החברתיים שלנו".

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il