אסתי רוזנברג, ראש בית המדרש הגבוה לנשים במגדל עוז, פותחת מחדש את נושא הרווקות המאוחרת אשר מסתמנת כאחת התופעות הצורמות ביותר בחברה הדתית לאומית. "יש גבול מסוים בשאלה מהי רווקות מאוחרת. אם יש בחורה בגיל 30 שאומרת 'איזה יופי שאני לא נשואה ויש לי הרבה זמן' זה לא טוב ולא בריא".
"השאלה הגדולה היא מה ההגדרה של רווקות מאוחרת", היא אומרת. "לא בטוח שמדובר בקריטריון של גיל. יכול להיות שבחורה בת 22 תרגיש שהיא רווקה מאוחרת ויכול להיות שבחורה בת 23 תרגיש שהיא בדיוק במקום בו היא רוצה להיות בחיים".
לטענתה, בראיון ברדיו קול אחר באוניברסיטת אריאל, מדובר לעיתים בנושא פסיכולוגי "אני מכירה מישהי שהחלה לצאת בגיל 18 והיום, בגיל 21, היא מרגישה כרווקה מאוחרת. מדובר בהגדרה פסיכולוגית".
עם זאת, תוקפת רוזנברג את התופעה כשהיא מגיעה מכיוון חברתי. "הבנות צריכות לקחת אחריות אישית. אם בחורה מגדירה עצמה כרווקה מאוחרת ונמצאת בחברה כזו היא מורידה מעצמה את האחריות האישית. כשאנחנו מגדירים תופעה כחברתית אנו מנערים את האחריות מהיחיד. אסור לשכוח שכל תופעה חברתית נבנית מהרבה סיפורים אישיים. כשכל סיפור כזה נטלה על הגל החברתי הוא מוריד מעצמו את האחריות".
בדבריה, טענה רוזנברג, כי בעוד רבנים בכירים תוקפים את תופעת דירות השותפות, בביצות השונות כדוגמת שכונות נחלאות וקטמון בירושלים, אין מדובר בתופעה רעה בכל המקרים. "בחורות צריכות לעשות מאמץ לגור עם שותפות שיועילו להן בחייהן. צריך לדעת שיש עם מי להתמודד ולדבר. לגור במסגרת עם חברות בדירה יכול להיות דבר מהנה וטוב, יש קהילות שמחזיקות אחת את השנייה, אך מנגד יש כאלו שמורידות את הבנות שנמצאות בתוכן. כל אחת צריכה לעשות חשבון האם המקום בו היא גרה טוב מבחינה רוחנית".
רוזנברג תוקפת את השיח במגזר אשר לעיתים מגדיר את הבנות הרווקות המאוחרות כחלשות מבחינה דתית. "השיח ההלכתי לא תמיד קשור ברווקות", היא אומרת. "אי אפשר להפיל את כל האשמה של הרווקות המאוחרת על השיח ההלכתי. אין שיח הלכתי שונה לרווקים ולנשואים. לא הייתי רוצה לומר שהשיח ההלכתי של רווק הוא כזה או אחר וגם לא נכון לומר זאת. אי אפשר לומר שכל הרווקים מתגוררים בנחלאות או בקטמון ואותו הדבר לגבי השיח ההלכתי. המילה רווקה לא מלמדת על שיח הלכתי מסוים".