דברי תורה צריכים חיזוק?
כך מתפתחת לה מסורת משפחתית - בשנים האחרונות, כל יום שישי שלפני שבת הגדול מסיימים מהר לנקות את הבית, אורזים את שאריות החמץ שהצליחו לשרוד את החיסול האחרון ויוצאים לנפוש באחד מבתי-המלון שבהרי ירושלים. את עלוני השבת ארז עבדכם הנאמן כבר במהלך תפילת שחרית בבוקר שלפני מחשש לפספס אחד מהם במהלך השהות מחוץ לבית, אבל ברגע האחרון הוחלט להשאיר את העלונים בחדר ולא לקחת אותם למלון. כשהגעתי למלון התברר שהחשש היה מוצדק: בבית הכנסת בו התפללתי לא היה אפילו עלון אחד לרפואה. לא "יש"ע שלנו", לא "מעייני הישועה" - אפילו מקומו של "שלום לעם" נפקד מבית-הכנסת המקומי.
היה בזה משהו מרענן, אני חושב. שלא תטעו - אהבתו הגדולה של המדור הייתה ועודנה עלוני שבת, במובן הרחב של המושג, בהם הוא משקיע את מיטב זמנו ומרצו במשך יום השבתון השבועי. אבל מדי פעם נחמד גם לחוות שבת רגועה כזו, בלי לחשוב על אייטמים למדור תוך כדי נעיצת מזלג בהרינג או עלעול מתמשך ב"מעט מן האור" על חשבון שנת הצהריים המבורכת. יש זמן לכל דבר. בכל מקרה, לעבודה העיתונאית השבועית חזר עבדכם הנאמן מייד עם שובו לביתו. והתוצאה לפניכם. תהנו!
רק בלי פרסום סמוי
העיתונות הכללית כבר הנהיגה הגבלות ותקנות בנושא הזה, אבל נראה שכמו תמיד - עלוני השבת נשארים מאחור. השבת קראתי הכרזה חגיגית בעמוד הראשון של "מעייני הישועה", וזו לשונה: "גליון מורחב וחגיגי לקראת פסח - 64 עמודים". במה כבר יש לנריה רוזנברג וחבריו למערכת למלא 64 עמודי צבע מלאים, אתם שואלים? אז היו באמת כמה הפתעות חביבות, כולל סיפור לחג עם פירוש של הרב אריה הנדלר משעלבים, ראיון עם הרב דרוקמן ודבר תורה פרי-עטו של הרב אלישע וישליצקי. אבל חוץ מזה כמעט חצי מהעלון היה פרסומות, וחבל.
גולת הכותרת של משרד הפרסום התחבאה אי-שם בעמוד 22, בין פרסומת לספר חדש ובין מאמר של הרב לונדין משדרות - כותרת לכאורה-חדשותית: "בית ספר יוקרתי למצויינות מדעים ייפתח בשנה הבאה". עיון מעמיק יותר ב"כתבה" המדוברת העלה שמדובר בכלל בפרסום סמוי לפרויקט חדש מבית אחת המכללות הדתיות, שעוצב מבחינה גרפית כך שידמה לכתבה מן המניין בעלון, כולל גפנים תואמים, תמונות דומות ועימוד זהה. בכל עיתון שמחוייב לאתיקה הבסיסית מתנוסס, בפרסומות מעין אלו, כיתוב שכולל משהו כמו "פרסומת" או צמד המילים המכובס "תוכן שיווקי". אבל לא כך ב"מעייני הישועה", שם הפרסומות דומת לכתבה כמו שתי טיפות ערק זחלוואי. כך נוהג "שבועון למשפחה הישראלית"? נקווה שבעתיד פרסומות מעין אלו ילוו בהבהרה לציבור, כנהוג.
ו...מה החמץ שלכם?
בואו ננסה תרגיל קטן - אני אזרוק מועד ואתם תנחשו איזו כתבה בטוח תמצאו בעלונים השונים באותו זמן. חנוכה: מי הוא המתיוון של ימינו. תשעה באב: מי צריך בית מקדש בכלל. סוכות: מי האושפיזין שלכם. צפוי, נכון? צפוי ומשעמם, אין ספק. השבת חווינו עוד דוגמה לכתבה צפויה-מראש שכזו במספר עלונים. שאלה אחת הטרידה את מנוחתם של עורכי העלונים באשר הם: למה נקראת השבת שלפני פסח "שבת הגדול"? הרב לונדין נגע בשאלה ב"מעייני הישועה". הרב שלמה לוי מראשון-לציון התחבט בסוגייה מעל דפי "שבת בשבתו". הגדיל לעשות הרב בורשטיין ממכון פוע"ה שהציג לפני הקוראים למעלה מ-12 טעמים שונים לכינוי המיוחד בה זכתה השבת. היה מעניין, אבל עדיף לנסות למצוא רעיונות מקוריים יותר לשנה הבאה. שלא יהיה חמץ שעבר עליו הפסח, הא?
ראש יהודי - עכשיו גם בלעז
נראה שבעסקי העלונים, כמו בכל מדיה אחרת, מחפשים אחרי קוראים חדשים. צבירת פופולאריות בקרב קהל המתפללים מגדילה את התפוצה של העלונים ומתגמלת אותם בגזרת המפרסמים, כך שהוספת אנשים נוספים לקהל הקוראים הקבוע של העלון זו משימה ראשונה במעלה עבור העורך המצוי. גימיקים שונים נוסו בעבר בשביל לממש את המטרה הזו, החל מגיוס כותבים אטרקטיביים-במיוחד דרך המצאת הפורמט של השו"ת הסלולארי ועד שיפור גראפי כולל לעלון כולו.
השבת ניסה את מזלו עמית שולמן, עורך "בראש יהודי", בכיוון קצת שונה - שולמן בחר לשלב טור קבוע באנגלית שישולב בעמוד בו התפרסמו בעבר דבריו של הרב נחום נריה. המדור, שמתוך מבחר כישורי המופלאים שולט גם בשפה האנגלית ברמת שפת-אם לפחות, קרא את הטור החדש ושמח בו בסך-הכל. ועדיין, עם כל הסימפטיה, ספק אם המהלך הנוכחי ימשוך קוראים אנגלו-סאקסיים לעלון. עצה חינם מסחבק: נסה ראיון חגיגי עם מיכאל בן ארי. ל"ארץ ישראל שלנו" זה תמיד עובד.
יש אג'נדה חברתית
בראש העמוד הפותח של "מצב הרוח" כתוב בגאון "גיליון 177". אם זכרונו של המעלעל לא בוגד בו לעת זיקנה, פינת ביקורת המסעדות של שאול יהלום בעלון ותיקה ממש כמו העלון עצמו. יהלום, שיזם את הקמת העלון לפני קצת יותר משלוש שנים, יוצא יחד עם נאווה זוגתו שתחי' בכל שבוע למסעדה אחרת, ואת רשמיו הוא חולק עם קוראי העלון בעמוד התוכן האחרון מידי שבוע. בחישוב מהיר מתברר שבשנים האחרונות ביקר יהלום ב-177 מסעדות שונות, אבל את המיוחדת שבכולן הוא פקד דווקא בשבוע האחרון.
השבת שינה יהלום ממנהגו ובחר לשטוח את ביקורתו על פני שני עמודים מלאים. וכל-כך למה? קריאה עיונית של המדור הבהירה שיהלום ביקר השבוע ב"מרכז נא לגעת" שביפו, מתחם שכולל במת תיאטרון ושתי מסעדות שמופעל כולו עם צוות של בעלי מוגבלויות פיזיות שונות. יהלום לא חסך במחמאות: "מקום שרק אליהו הנביא יכול לבנותו... הוכחה ניצחת כי בצלם אלוהים ברא את האדם", וסיכם: "לבוא, לראות, להרגיש ולהאמין".
כבר בימיו כחבר-כנסת מטעם המפד"ל בחר יהלום לעסוק בנושאים חברתיים ותרם רבות למאבק הנכים להכרה ושיוויון, ונראה שהוא בוחר להמשיך בקו הזה גם במסגרת העיתונאית שלו. מה נותר לנו להגיד - המדור של יהלום מלמד אותנו שגם במסגרת ביקורת מסעדות אפשר לקדם סדר-יום חברתי ואכפתי. המדור מסיר בפניו את הכובע.
איש צדיק היה
יום פטירתו של הרב אריה לוין, ללא ספק אחד מל"ו הצדיקים של הדור האחרון, חל השבוע. לרגל המאורע הקדיש עמית שולמן מ"בראש יהודי" את הראיון השבועי בכפולת העמודים המרכזית בעלונו לדמותו של הרב. שולמן בחר לראיין, אמנם, דמות קצת מרוחקת - הרב חיים אידלס, מי שנשוי לנינה של רבם של האסירים, אבל הראיון עצמו הצליח לעורר עניין. כל הכבוד!
פספסנו משהו? רוצים להגיב? אל תהססו לשלוח: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם %D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%A2%D7%9C/297552872550?ref=ts" target="_blank">בפייסבוק!