סיפורה המזעזע של קיטי ג'נובה, עליו לומדים בקורסי הפסיכולוגיה חברתית, מובא בתור דוגמא לגבולות האכזריות שאנשים יכולים להפגין על ידי אדישות בלבד.
קיטי ג'נובה, הייתה אישה מניו יורק שנדקרה ליד ביתה ב1964.
בתחילה, מותה של ג'נובה עבר לתקשורת המקומית מעל לאוזניים, אבל כתבה שפורסמה כשבועיים לאחר מכן ובה סופר שלא פחות מ38 משכניה של ג'נובה היו עדים למעשה ובחרו פשוט להתעלם מן הטרגדיה שהתחוללה לנגד עיניהם, עשתה רעש גדול שהוליד בסופו של דבר מחקר ידוע שתועד ע"י הפסיכולוגים לטנה ודרלי וזכה לשם: 'אפקט הצופה מהצד'.
בגדול ובקצרה, 'אפקט הצופה מהצד' טוען שמידת המחויבות המוסרית שלנו להגיש עזרה ולסייע לבן אדם שנמצא בסכנה תקטן ככל שנהיה מוקפים באנשים רבים יותר בגלל הנטייה שלנו לפזר את האחריות ולהטיל אותה על מישהו אחר.
תמיד כשהבאנו את הדוגמאות האלו בסמינריונים שעסקו בסימן 'גבורת היחיד' ודנו בתגובות שלנו למצבי חירום 'רטובים' ואיך נגיב, בנקודה אחת שררה תמימות דעים:
אין מצב שהמקרה של קיטי ג'נובה יכול לקרות בישראל:
אז בשעה טובה ומוצלחת ובעקבות הרבה מאוד טרנדים אמריקאים שעברו גיור לחומרה, גם לנו סוף סוף יש קיטי ג'נובה משלנו:
שבת, עשר וחצי בבוקר, צומת הרחובות הראשיים הרא"ה ויהודה הנשיא ברמת גן,ישראל, (שם בדוי) גבר בן 52 מרגיש ברע ומתמוטט על המדרכה. חצי דקה חולפת ומצלמת האבטחה מתצפתת צעיר עם סיגריה שהולך בסטלה שלו , חולף על פני ישראל השוכב. אחרי דקה, עובר ליד ישראל המוטל ארצה, אזרח נחמד שמטייל עם כלבו ובידו שקית לפינוי צרכי הכלב כיאה לג'נטלמן אמיתי. לא עוברות כמה שניות ועוד אזרח הגון עובר על פני ישראל, שממש ברגעים אלו נמצא באמצע התקף לב. שעון החול של החיים של ישראל ממשיך לאזול ואחרי עוד דקה מראה מצלמת האבטחה אישה מבוגרת בלבוש הדוק ודתי מאוד, חולפת על פני ישראל בהליכת שבת אחרי הצ'ולנט ומסתכלת עליו משל היה עוד מצג ב'מיני ישראל'.
ברגע הזה ישראל מפסיק לנשום ומת מוות קליני, פרט זניח ושולי שלא מרגש במיוחד את עובר האורח החמישי שמתעדת המצלמה שפשוט חולף באפטיות לצדו של ישראל וממשיך בשלו.
רק אחרי שלוש דקות של פיגוע חברתי, עוברת במקום צעירה, נהגת חילוץ באמבולנס של חיות, בעמותת 'תנו לחיות לחיות', ניגשת לישראל ומזעיקה את מד"א.
כעבור דקות אחדות מרגע אזעקת העזרה מגיע יוסי, חובש חרדי של מד"א על אופנוע, מגיש לישראל עזרה ראשונה לפי הנהלים ומזעיק למקום ניידת טיפול נמרץ.
לאחר שראה את מצלמות האבטחה אמר יוסי:" אני בשוק, פשוט לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות בישראל. הרגעים הראשונים האלו שלא ניגשו ועזרו לו, זה יכול היה לגרום לנזק בלתי הפיך".
אחרי שהתוועדתי לסיפור הזה, חשבתי על הנקודה המחברת בינו ובין גבורתה של אסתר המלכה שהייתה יכולה בקלות ליפול לתוך אפקט ה'צופה מן הצד', שכן אילו רצתה הייתה יכולה להגיד למרדכי שעם כל הכבוד לעם ישראל ולאשתו, אין שום סיבה שבעולם שתצדיק את סיכון מעמדה ומשפחתה אצל אחשוורוש שכן עם ישראל מצידה יכול להמשיך לשכב ולדמם על הרצפה, לה במחילה, נקבע כבר תור בסלון היופי של הגא, מעצב העל של שושן.
ישראל אגב, ניצל בזכות אזרחית טובה שגילתה את ה"אסתר" שבה.
מזל שעוד יש לנו כמה "אסתריות" כאלו, שמצילות אותנו.
גם מהבושה.
הטור מבוסס על סמך כתבה באתר mako
אבינועם הרש, סמנכ"ל 'חברים מקשיבים'.