1.
לא מזמן עברתי דירה. לא, אל תחזיקו לי אצבעות. רווק שעובר דירה זה לא שוס גדול, אפילו לא קטן. תיק, שניים, ואתה ארוז. טוב, אולי לא שניים. שלושה, ארבע, חמישה, גג ששה-שבעה, ואתה ארוז. כל עוד אני יכול להעביר את כל התכולה על הקטנוע שלי, זה עדין לא שוס גדול, או קטן. ובכל זאת, מרחב המחיה המשתנה מביא בחובו קולות שונים ושכנים נאים המגיעים
כעסקת חבילה המגיעה ביחד עם כל דירה להשכיר אתה נחשף לשכנים שלך אט אט. בהתחלה כל חשמלאי מזדמן נדמה לך כשכן ואתה מתנהג אליו בחביבות ייתרה ומציע לו לקפוץ אליך אחר הצהרים לכוס קפה.
רק כשהדירה שלך מתמלאת במהירות בחשמלאים ומשלוחני פיצות שאין בהם חשש שכנות, אתה מבין שלא כל המבקר בבניין המגורים שלך גם משתכן בו.
החושים מתחילים להתחדד ואתה מתחיל להבחין בין דם לדם, שכן ומשלוחן, ואז כשאתה בטוח במאת האחוזים שאתה מכיר את השכנים, אתה מגלה עוד שכן נסתר. אין לך מושג מאיפה הוא צץ, אבל הקולות לא מטעים. אתה שומע אותו היטב לילה אחר לילה. הוא נמצא שם. מתפקד כמו שכן טוב שדואג שתשמע על קיומו.
הברוך הבא שלו נשמע כך; חו-פיש חו-פיש. נחירות, קוראים לזה, במחילה מכבודכם. מקווה שלא הרעשתי יותר מידי.
2.
הן מתחילות בשעה קבועה. בשעה שבורא עולם הכה כל בכור בארץ מצרים. חצות לילה בדיוק, אבל בדיוק - לידיעתכם, אלו שהצליחו להירדם בשיעור תנ"ך, למרות חברי הכיתה הנוחרים שמסביב.
כילד סנדווביץ' שלא טעם נזיד בכורה מימיו, אין לי מושג איך הרגישה מכת בכורות בה הוכו בכורותיהם של נתיני פרעה. אבל מכת חצות החדשה נועדה כנראה לסנדוויצ'ים שחטאו בעצלנות ולא נולדו ראשונים.
השעה אותה שעה, החושך דומה והאור בקצה המנהרה בלתי נראה. זה לא נגמר, האמינו לי. גם באחת בלילה אתה בעיצומה של המכה, ולא, לא עוזרות הצרחות של 'ה' הוא האלוקים ואני ועמי הרשעים'. ניסיתי.
בהתחלה חשבתי שכדאי להרים את קולי ופשוט לרטון, כדי ששכני ישמע את קולי ויסדר בעבורי שקט כלשהו, אך לשווא. הוא בשלו ואני בשלי.
קולות התחינה שלי בשילוב נעימות הפסנתר שהוא מפיק ממרגלות אפו, התערבבו זה בזה ויצרו הרמוניה מופלאה. בטהובן מתגלגל בקברו אם היה שומע את הסימפוניה החדשנית הזו. ההרמוניה שיצרנו הולכת ככה: חו-פיש, חו-פיש, פליז, סטופ! חו-פיש. חו-פיש, פליז סטופ!
קצב הדאנס שהלבשתי על המילים המקוריות, מעשה פי ואפו להתפאר, גרמו לטקסט לרצות להיות להיט היסטרי, או לכל הפחות שיר ערש לילדים. אמנם הוא קצת מפחיד בהתחלה, אבל תודו שה'פליז' מרכך את עוצמת הטקסט ההירואי והמקורי.
3.
האמת, ברצינות האמת. אין לי בעיה עם אנשים שנוחרים. זה טבעי, מובן, ואפילו חינני בעיניי (למרות שבאוזניי, קצת פחות). אין מה להתלונן, בפרט שבאופן אישי אינני יודע אם שכני לא חושב אותו הדבר עליי... אני חייב להיות פעם אחת ער כשאני ישן, כדי להבין אם אף אני נשמע כטרקטור המניע לפי תומו.
כילד פנימייה (וזה כבר סיפור לספר שלם...) שעשה בלי ביתו כמה וכמה שנות אור, נתקלו אוזניי בנחירות מנחירות שונות. היו כמה בסטייל מרהיב אוזן במיוחד. היו כאלה שגרמו לי להתכסות עמוק בתוך הפוך, וכאלה שגרמו לי לברוח בלי גרביים לבית הוריי כדי לתפוס מחסה.
הצד השווה שבהם, שהנחירות מכל סוג יצרו עניין בלילה אפל ומשעמם ואילצו אותי לעבוד על מידותיי ולא לצעוד בלאט לעברו של איש הסאונד ולדפוק על אפו מערוך, פטיש חמש קילו או כרית נוצות של אווז שלא התקלח שנתיים. עבודת המידות הינה דבר חשוב ואם אנשי סאונד העובדים לילה גרמו לי להיות סבלן יותר, הריני מוחל וסולח לכל מי שהעיר אותי פעם אחר פעם וצבע את לילותיי בלבן קולני למדיי.
4.
נו, אז אם אין לי בעיה עם אנשי סאונד המפיקים מרגליות מזירת אפם, מה רע מצאתי בלילה המוזיקלי שמפיק לי שכני מידי חצות?
ובכן, זאת הטלוויזיה שלו שהורסת את חגיגת צלילי המוזיקה. סמוך לחצות הלילה, רגע לפני שמתחילה הסימפוניה לצאת מנחיריו הוא מקפיד להרים עד המקסימום את הווליום של הטלוויזיה שלו, ורק אז להירדם.
אויה לי.
התחביר יצילני השם, הופך את סימפוניות הנחירות למשהו בלתי יאמן. חידדתי את אוזניי היטב והנחירות בשילוב הטלוויזיה נשמעות בדיוק כך, ואני מצטט: "חו-פיש חו-פיש, פרסומות וחזרנו ל... חו-פיש! אתם מוזמנים צופים יקרים לשלוח את התשובות שלכם ל...חו-פיש! אנחנו נדבר איתכם היום בתוכנית על השיר החדש של...חו-פיש!".
5.
בעידן הרשת אין לי טלוויזיה שאוכל לבדוק במה הוא צופה שם בקולי קולות בחצות הלילה. הדבר שכן ידוע לי הוא שמגישי התוכנית אנרגטיים במיוחד חרף השעה המאוחרת ומלהיבים את הקהל הביתי כאילו הוא לא נוחר להם בחוסר נימוס מול העיניים. הווליום מחריש אוזניים ואינני יודע למה מדברים שם עם המרואיינים ואומרים להם 'בוקר טוב'.
אולי זאת תוכנית הבקר שמשודרת בשידור חוזר? אולי השכן שלי מזמין ב-VOD את תוכנית הבקר?! ואולי סתם כך הנחירות שלו הן מזן חדשני שלא הכרתי באף פנימייה בה שכנתי בחיי.
זהו זן נחירות שמוציאות חוץ מקולות נורמטיביים של חו-פיש, גם חדשות על עולם הבידור והפנאי, דיסקוסים אנרגטיים עם מרואיינים שונים ואפילו ברכות 'בקר טוב' באמצע הלילה. הכל, כדי לבלבל את השכנים האויבים האלה, שמטים אוזן לבתי שכניהם - במקום ללכת לישון ועוד כותבים על זה טור באמצע הלילה...
זהו, די, אני חייב לישון. חו-פיש, פרסומות ואני חוזר אליכם לטור הבא.
להזמנת מופעים מוזיקליים, מתחכמים והומוריסטים של נדב גלעד (גדליה)
נא לפנות ל: gilinada@gmail.com
או חפשו "נדב גלעד" בפייסבוק.