במאמר מקיף בכרך החדש של כתב העת "אקדמות" של בית מורשה, טוען פרופ' דב שוורץ כי הציונות הדתית נמצאת בתהליך פירוק ההגמוניה הרבנית וכתוצאה מכך מפתחת ידע ופתיחות מינית גדולה יותר מבעבר. "הצעיר הדתי אינו נרתע עוד ממסגרות שנתפסו בעבר כלא צנועות כהופעות של זמרי רוק ופאבים. שיאו המוקצן של של התהליך הוא בהשתתפות של צעירות הלומדות באולפנות בתחרויות זמר טלוויזיוניות" כותב פרופ' שוורץ.

פרופ' דב שוורץ מחלק את היחס למיניות בחברה הדתית לשלוש תקופות עיקריות. בתקופה הראשונה אותה מכנה "שנות האתוס האוטונומי" מתאר פרופ' שוורץ כי "עניין הצניעות בלבוש נתפס על פי רוב כתחום אוטונומי, שאין מקום להתייעצות על אודותיו עם אדם בעל סמכות רוחנית ולא כתחום הלכתי".

לטענתו, הדבר נוצר בעקבות "נשים דתיות רבות שעלו לארץ מארצות אירופה נחשפו לאקלים ים תיכוני שונה לחלוטין מזה שהכירו. הן הלכו בשמלות ללא שרוולים, לפחות בין כותלי הבית, כאשר את ההגבלות הן הציבו לעצמן: לא נגררו אחר אופנת המיני אך גם לא חשו צורך בהכפפת סגנון הלבוש להלכה ובהתייעצות עם רבנים בנושא זה. נשים נשואות רבות לא כיסו את ראשן, למעט בית הכנסת, אף שכיסוי זה היה בדרך כלל סמלי.

עוד בראשית שנות השבעים, מסביר שוורץ, היו שבטי בני עקיבא הולכים בצוותא, בנים ובנות, לרחוץ בים. לא עלה על דעת המדריכים או הקומונרית למחות על כך, ולא עוד אלא שהם הצטרפו לבילוי". פרופ' שוורץ מתאר תקופה זו בציונות הדתית ככזו ששיח המיניות הדתי התעצב ברחוב ועל פי דפוסי החברה הדתיים ולא על פי הוראות רבנים.

את השינוי הגדול בתפיסת המיניות בציבור הדתי לאומי מייחס פרופ' שוורץ לישיבות ההסדר בכלל כאשר מצביע בעיקר על הרב צבי יהודה קוק כאבי מהפכת השמרנות. "ישיבות ההסדר שהתעצמו וישיבת מרכז הרב שהפכה את הרב צבי יהודה למנהיג רוחני בלתי מעורער הניבו בוגרים שהחלו בראשית שנות השמונים לאייש את משרות המחנכים במערכת החינוך הציונית דתית" כותב פרופ' שוורץ "בתקופה זו חלה מהפכת הצניעות. צעירות רבות לבשו חצאיות ארוכות, שרוולי החולצה כיסו את המרפק, ונשים נשואות כיסו את ראש במלואו. צעירים וצעירות שהתחנכו בישיבות תיכוניות ובאולפנות נמנעו מרחצה מעורבת".

פרופ' שוורץ ממשיך לתאר גם את פריחת ספרי הצניעות שהחלו לצוץ בתקופה זו ובניהם מונה את ספרה של הרבנית נריה, חוברות של הרב שלמה אבינר ובעיקר את ספרו החלוצי של הרב שלמה כ"ץ "קדושים תהיו: הלכות והליכות בחברה ובתנועות הנוער" שהכה גלים בציונות הדתית. ספר זה היה מכת הפתיחה במהפכת הצניעות בציונות הדתית חרף התראותיו של מזכ"ל בני עקיבא דאז אמנון שפירא שניסה לעצור אותה, אך לשווא.

כיום נמצאת הציונות הדתית בתקופת "פריצת ההגמוניה" טוען שוורץ. עליית הפמיניזם, נוער הגבעות, הניאו חסידות, זרם הלייט ועוד הם המעידים על שבירת ההגמוניה הרבנית. "צעירות נשואות אפילו בפלג החרד"לי המירו את החצאית הארוכה במכנסי שרוואל" כותב פרפ' שוורץ. שבירת ההגמוניה הביאה לדברי שוורץ לשיח מיניות פתוח בחברה הדתית לאומית, שיח שנוצר לא רק ברחוב הדתי כי אם על ידי רבנים מחוץ לחוגי גוש אמונים ומרכז הרב. פרופ' שוורץ מצביע על הרב סולובייצ'ק, פלג ישיבות 'הר עציון' ועל הרב אלישיב קנוהל בספרו "איש ואיש" שהפכו את השיח המיני הציונות הדתית לפתוח יותר ושברו את ההגמוניה הישנה של שיח הצניעות. המשך לכך פרופ' שוורץ מוצא בקבצי השירה של "משיב הרוח" בהם מצויים שירים בעלי גוון ארוטי כמו גם ספריה של אמונה אלון ומיכאל שיינפלד. קבוצות מחול של נשים כמו גם פסטיבל המחול הנשי של תנועת אמונה הביאו שיח גופני משוחרר בקרב בנות הציונות הדתית.

"הציונות הדתית משתחררת בשנים האחרונות משיח הצניעות הסגור של שנות התמורה ועוברת לגילוי הגופניות והמיניות ולהחצנת השיח עליהם" כותב פרופ' שוורץ ,"שיח זה שורשיו בתהליכים המתרחשים בשני העשורים האחרונים בתחומי החברה, האופנה והיצירה האסתטית. הצעיר הדתי אינו נרתע עוד ממסגרות שנתפסו בעבר כלא צנועות כהופעות של זמרי רוק ופאבים. שיאו המוקצן של התהליך הוא בהשתתפות של צעירות הלומדות באולפנות בתחרויות זמר טלוויזיוניות. בעבר היו מנהלי המוסדות החינוכיים מפעילים סנקציות כדי למנוע תופעות כאלה. היום הם עומדים חסרי אונים כנגדן".

עוד כותב פרופ' שוורץ ומוסיף כי "הויכוח על מקומם של הרבנים בחברה עדיין ניטש. לא בקלות מוותרים הרבנים על ההגמוניה שרכשו בשנות המנהיגות הרוחנית של גוש אמונים... אם זאת, אי אפשר להתעלם מצמיחת דור רבנים שחושב אחרת ומדבר אחרת. ארגוני הרבנים 'צהר' ו'בית הלל' סיגלו לעצמם סגנון חדש ומרענן שמבשר על שינוי במקומו של הרב בציונות הדתית".

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il