בסופו של דבר, הכול חוזר לנקודת ההתחלה.
כל הדרמה שמייצר עולם התרבות הישראלי חגה סביב השאלה היסודית. כל השסעים בחברה הישראלית - ימין-שמאל, דתיים-חילוניים, מזרחיים אשכנזים, פריפריה-מרכז, - כולם משתלשלים מהשאלה המהותית ביותר כיום במדינת ישראל - מה תהיה דמותה של המדינה בתקופה הקרובה?
בשביל להבין את גודל הטעות של גרבוז את וקסמן את קוטלר, המתלהמים התורנים, הכוכבים לרגע, צריך לחזור אחורה. אל אותה החלטה היסטורית, תמימה ומרושעת כאחד, של מנהיגי הציונות החילונית. אותם אלו שמסרו נפשם על תקומת ישראל ושיבתו למולדתו, וראויים על כך לכל ההערכה שבעולם, דמיינו שהם יצליחו לייצר דגם חדש של יהודי. יהודי שאינו משועבד יותר לתורה, אינו מחויב יותר להלכה שעיצבה את אישיותו של עם ישראל במשך הגלות.
לא ברור אם זו חוצפה או טיפשות. אם זו חוצפה לנסות להתעלם מכל הדתיים, או טיפשות לחשוב שתורתנו הקדושה ששרדה אלפי שנות גלות ומאות שנות פוגרומים, תיעלם בגלל כמה תיאוריות מודרניות. לאן בדיוק ילכו כל הדתיים לפי התכנית של ראשי הציונות? לאיפה ייעלמו הרבנים? אהרון ברק באמת ציפה שההלכה תקפל את הדגל, תיכנע ללא קרב, בפני התפיסה הדמוקרטית?
לא נתחשבן על טעויות דמוגרפיות, חוסר שימת לב לעובדה שעל פי כל נתון סטטיסטי דתיים מתרבים מהר יותר מחילונים כך שלצפות להיעלמותם הרעיונית זו עצימת עיניים.
את המחיר של אותה טעות גורלית של ראשי הציונות אנו משלמים כיום, בקיטוב העמוק שמסתמן בין מדינת תל אביב ואוהדיה, למדינת ירושלים ואוהביה.
את מחיר היהירות של מקימי המדינה, משלמים יורשיהם שמביטים בכיליון עיניים באובדן ההגמוניה, בהיפרדות הכואבת מעטיני השלטון, בתלישה הפוצעת ממוקדי הכוח.
אם אנו רוצים להבין את שורש התסכול, שמתפרץ כל שבוע מגרון תל אביבי אחר, של כל האליטות התרבותיות בעיניהם, אנו צריכים לחזור לסבא הרעיוני של כל אותם אלמגורים, לאותו סבא תמים שחשב שמדינת ישראל תוכל להיות דמוקרטיה מערבית רגילה, שציפה שהתורה תכריז שהיא מפנה את מקומה בפני הגישה הליברלית 'הנאורה'.
אם ראשי הציונות היו מבינים שאין, ולא יכול להיות, קיום לעם ישראל ללא תורת ישראל, שתורה ששרדה את כל סוגי ההתנכלויות הקיימות לא תיכנע ללעג של נאורים בעיניהם, נכדיהם לא היו מתוסכלים כיום כשמול עיניהם מתגלית, במלוא מערומיה, גודל הטעות של מנהיגיהם נוחם עדן. מתנפץ חלומם למדינה אירופאית שלווה.
התפקיד שלנו הוא להמשיך להוכיח את הטעות של ראשי הציונות, להבהיר בכל הכלים האפשריים שאין מדינת ישראל בלא תורת ישראל.
לזכור, קודם כל בתוכנו פנימה, ש'אין אומתנו אומה אלא בתורתה'.
כמו שבנט אוהב לומר, הציונות לא התחילה בהרצל אלא בדוד המלך. דוד המלך, למי ששכח, היה בראש ובראשונה עובד ה', בשמו הוא ניהל את כל מלחמותיו.
אם ממנו נובעת כל הזיקה שלנו לארץ ישראל, המסקנה הראשונה מכך היא שראשי הציונות טעו. טעו טעות מרה. טעות בלשון המעטה.