1.
כתבתי פעם של'טובי בניה של הציונות הדתית', כפי שיגדיר זאת זבולון אורלב, אין באמת אפשרות להכיר את בן או בת זוגם. קבלו עדכון: גם למי שאינו מ'טובי בניה וכו'' אין באמת היכן להכיר את פרטנרו לעתיד.
חוסר האפשרות להכיר מישהו לרוץ איתו נמצאת במידה זו או אחרת אצל הציבור החילוני, החרדי, הדתל"שי, החרד"לי ובעצם אצל כל מוגדרי ראשי התיבות לסוגיהם.
אז מה יש לי מ'טובי בניה וכו' דווקא ומאורלב? שום דבר אישי, רק שנדמה לי שאצל 'טובי בניה' המצב קשה יותר וממש לא מאפשר להכיר את ההיא או ההוא שאימא כה רוצה שכבר תכיר, והאמת היא, שאת או אתה רוצים אפילו יותר ממנה. אממה, אסור להראות לאימא את זה, כי אז היא תלחץ ותלחיץ אותך עוד יותר.
אז אתם מסתבכים עם זה לבד, ומוותרים על הכתף הכי תומכת ביקום, כתף של אימא, שאין לאף חבר נפש.
2.
המסע האישי, בו אתה נצרך למצוא משהו שאין לך מושג היכן הנחת אותו, עשוי להיות מתסכל ורווי קשיים נפשיים, פיזיים, רוחניים, גשמיים ורגשיים. את הפתרונות למציאת האבדה, אפשר למנות על יד אחת או גג שתיים. מי שמרגיש עם הפתרונות הבאים בנוח אני שמח בשבילו, מאוד. שמח שעם כל הקושי במסע האישי יש לו דרך שאותה הוא אמור לנסות פעם אחר פעם. להתפלל לאלוהיו ולנשוך שפתיים, אבל לפחות יש דרך או כמה.
אחרי שכבר אין עליכם את גיל 18, ישנן מספר דרכים פשוטות, אם לא הספקתם להכיר כבר בחירת הלב בסניף תנועת הנוער המקומי או 'דרך העבודה' - שזו בפני עצמה - דרך מרתקת, רק שמה לעשות, לא בכל עבודה, ותהיה זאת העבודה הכי חברתית שיש, נמצא הפרטנר שאתם באמת רוצים.
אז אם לא הצלחתם בתנועת הנוער בגיל 17 ולא 'דרך העבודה' (כל מפגש התנדבותילימודי יקרא גם כן 'עבודה') יש למעשה עוד כמה דרכים טובות להיכרות, אך לעלות אותן על הדעת אפילו, צריך אומץ.
כעת, אחרי שהעבודה ותנועות הנוער אינן אופציות כמעט בעבורכם, נותרו השדכניות לעבוד למענכם. אך אליה וקוץ בה. אתם לא מ'האלה' שהולכים לשדכניות.
בשביל מי שמאמין בשדכניות וחש נוח בקרבתן הטלפונית, יש מאות רשימות של שדכניות והעניין הוא לירות לכל הכיוונים חרף הקושי.
אבל החלטתם שזה לא בשבילכם, בואו נזרום עם זה ונציין שאתם גם לא משתייכים לקבוצת האנשים הספונטניים והזורמים שלא מהססים ללכת למפגשי פו"פ או להתחיל עם מי שבא להם היכן שהם נמצאים.
גם שם הדרך שוחקת את הלב, אך היא מאוד ברורה: דבר, שדר, מלמל, התחל!
בואו נזרום עם כל הנ"ל שאתם לא, ונזכיר גם שאינכם מהאנשים שיש להם ערימות חברים שמכירים להם שידוך ירצו או לא ירצו. בין אם זה אלו שמציעים להם בלי שיבקשו, ובין הללו שאינם מתביישים לבקש מפורשות מחברים שיציעו להם, בשני המקרים הדרך סלולה: המתן שיפנו אליך, ואם אינך ביישן - פנה ופנה ופנה ונג'ס וסמס והשג את מבוקשך מתישהו.
אינשאללה בהקדם. אבל אתם לא כאלה, כבר סיכמנו.
הייתי שמח שכולם היו מסוגלים לכל הדרכים הנ"ל, שמח נורא, כי בשיטות הנ"ל, בין אם בחרת בכולן ובין אם באחת מהן, ידוע וגלוי לפני כיסא כבודך מה עליך לעשות. זה לא מנחם כל כך, אך לפחות תמרורי הדרך הבלתי נגמרים (לבינתיים) ברורים לקריאה וניווט.
3.
ובתווך, עומדים אלו, שכמה מפליא, לא מצאו את מבוקשם בתנועת נוער ולא בלימודים גבוהים. מאידך, לא מתחילים איתם ברחוב בדרך כלל, או שגם אם יתחילו איתם הם יוותרו מטעמים כלשהם. גם יכול להיות שהם ביישנים מכדי להכיר בספונטניות פנים מול פנים ויתכן שהם בררנים ומחפשים משהו ספציפי. כמובן שהם עצמם לא יוזמים קשרים ו'מתחילים' עם אף אחדאחת יען כי מופנמים
הם ביחסי בנים בנות, מיותר לציין שהם כמעט מתים מבושה ברגע שהם רומזים לאי מי מחבריהם
'שיסדר' להם 'משהו', המילה המכובסת 'שיסדר' - קשה עליהם למנשא.
בלית ברירה, הביישנים החביבים הללו, יושבים בבית וחושבים 'מה לעזאזל עליי לעשות' ו'איך יוצאים מהתסבוכת הזאת' כשאתה לבד בחדר ורק המחשב נמצא אתכם והתמונה על הקיר שמציגה תמונות נוף ילדות תמים. מי ידע שכך יהיה...
אז המחשב נדלק עליכם והאפשרויות שהוא מציע להערב הן: לקרוא טור אישי ונוגע, לשחק קאנדי קראש, לשוטט ולצ'טט ברשת, או לחפש עניין בסדרת טלוויזיה.
נדמה שברשת נמצאת הנחמה לשעות הבדידות והתסכול של אחרי העבודה. ומה דעתכם לשרוף חצי שעה-שעה מתוך כל זה על אתרי הכרויות ברשת, למשל?
לא, אל תחשבו על זה, אתרי הכרויות הן כל כך הזויים, נכון? עזבו, תמשיכו בבקשה לקטע הבא.
4.
המחלוקת על תועלתם של אתרי הכרויות ידועה לכל בר בי דייט דחד יומא. במקביל לאלו שרואים בהם דרך לגיטימית, יש את אילו שחוששים לנסות אותם, יש את אלו שניסו ואולי נכוו, או לא יצא להם מאומה מהם, ואחרי תקופה התנתקו משם כליל, או כמעט כליל.
אתם יודעים מה? כמי שגדל על ברכי הפרטיות בבית אבא, אני מבין היטב מדוע לא כולם ששים אלי אתרי הכרויות. כל סיבה שתאמרו לי - תתקבל בברכה, לא צריך אפילו לשכנע אותי. הכל ברור, שריר וקיים. אני אתכם. ברצינות. אממה, לעיתים אין ברירה נוספת.
לא אגזים אם אצהיר ואומר שזו דרך ההיכרות היחידה (!) בעולם הרווקות של ימינו. אין אופציה אחרת למי שביישן גם ככה בכדי ליזום הכרויות פנים מול פנים מצד עצמו. תנו לי אפשרות אחרת, נגישה ולא סוחטת לבבות כמו היכרות ברשת ואפרסם אותה כאן.
בינתיים יש את 'שליש גן עדן', 'ראיתי אותך בסיני' וקבוצות היכרות שונות בפייסבוק כמו 'פנויים משהו', ומן הסתם יש עוד, יקיריי.
5.
כדאי שתשימו תמונה. זה עדיף כנראה. ואתם יודעים מה? אפילו אל תשימו, אבל תתחזקו את כרטיסי ההכרויות שלכם ברשת, בפייסבוק, ובאתרי הכרויות שאתם בין כה וכה יודעים שהם קיימים.
בבקשה, אחזור שנית: תתחזקו כרטיס באתרי הכרויות, בקבוצות היכרות בפייסבוק, בכל מקום. אל תרשמו רק תהיו פעילים קצת, תחפשו, תתחזקו, פליז. לא צריך להתמכר להיכרויות ברשת כדי שזה יקרה, אך אנא, השקיעו זמן מה ביום, חצי שעה, שעה, שעתיים, משהו, בשביל שתהיו בתוך סצנת ההיכרויות המתרחשת באמת במרחק כפתור ממכם. אז לא כולםכולן יענו לכם ולא תמצאו ברגע את מה שרציתם, אבל לפחות ניסיתם.
מידי פעם תחשבו שוב שהכרויות ברשת זאת הזיה, אבל אל תיבהלו, המשיכו, כי אין מה לעשות, אנחנו ביישנים (גם אני, לא תאמינו, יום אחד אספר הכל).
לא מתחילים עם בנותבנים, לא יוצאים למסיבות, לא הכרנו בבני עקיבא, ואנחנו מתפדחים לבקש מחברים ושדכניות שיכירו לנו. ביישנים אנחנו ולא חטאנו.
שלחו המוני הודעות קצרות שגם אם אתם לא מאמינים בהן, כי אולי, אולי הם יניבו פרי כלשהו. קחו את זה כחוויה, שימו מוזיקה שאתם אוהבים ושילחו הודעות למי שמצא חן בעיניכם. אני לא רוצה להישמע מתחנן, אך זה מה שאני עושה, למעשה.
גם אם נכוויתם מהיכרות ברשת, אל תקפאו. קחו נשימה, תזהרו יותר, תבררו, ותנסו 'לשרוף' על זה זמן. ברשת כל הזמן נרשמים אנשים חדשים, כך שהתחזוקה צריכה להיות שוטפת. עדיף כל יום, וגם אם לא, אז כשיש לכם ערב פנוי מתישהו, היכנסו לרשת ותשלחו הודעות.
אולי זה פחות מעניין מסדרת טלוויזיה או משחקי רשת, אבל מתוך חמש שעות פנויות, שימו אוזניות ותשקיעו על זה זמן מה, בכיף. יהיה לכם זמן לקאנדי קראש, לפייסבוק, ליוטיוב, הכל נשאר על מקומו.
רק תנו לעצמכם חלק קטן מעוגת הזמן שלכם, כי בין כה וכה אין לכם דייט היום ולא משהו באופק. לעומת זאת, יש סיכוי שהוא יבוא משם, מהודעת 'היי' קצרה. בבקשה ממכם, אין לנו דרך אחרת.
בשבועות הבאים:
*איך משתמשים באתרי הכרויות בצורה אפקטיבית?
*הסיפור על המתאבד בפוטנציה, שהכיר את אשתו ברשת.
להזמנת הרצאותמופעים מוזיקליים מיוחדים של נדב גלעד - גדליה:
gilinada@gmail.com
או 'נדב גלעד' בפייסבוק.