יוסי היה איש מוצלח, הוא היה אדם חביב ואדיב, משפחתו ומכריו העריכו אותו, ובכל מקום שאליו היה הולך הייתה לו מילה, זה לא שלא היו לו בעיות מידי פעם, בכל זאת הוא היה אדם רגיל, אבל הוא היה עובר אותם יחסית בקלות.
דבר אחד העיב עליו, בכל חייו, כמעט שלא חש הרגשת סיפוק, גם אם היה מסיים איזה פרויקט יוקרתי בעבודה, הסיפוק היה לזמן קצר, ומיד הרגיש שהוא צריך להסתער על הפרויקט הבא.
כך גם היה בבית, אמנם יחסיו עם אשתו היו מצוינים, אבל התחושה שליוותה אותו תדיר הייתה תחושה של חוסר סיפוק, הוא לא ידע בדיוק להסביר למה. כשהיה נוסע ברכב לעבודה או לקניות היה מנסה להבין, משהו לא היה נראה לו הגיוני, איך אדם שסך הכל לא חסרים לו דברים מהותיים, מרגיש כל כך חסר.
הרבה מאוד אנשים יכולים להיכנס בצורה כזו או אחרת לתבנית של יוסי, מאמץ רב יום אחרי יום, בעבודה או בבית, עם הילדים או עם בן/בת הזוג, רצון להרגיש מעט סיפוק אמיתי וארוך טווח, שפעם ועוד פעם חולף ועובר לו.
אני רוצה להציע כאן הסתכלות מעט אחרת על עניין הסיפוק בחיים.
היחס של רוב האנשים לסיפוק הוא כאל מטרה: אני יעשה כך וכך ואגיע לתחושה של סיפוק, אני יעבוד קשה שנה שלימה ובסוף אטוס לחופה בחו"ל. כלומר, הסיפוק יגיע לאחר שאעשה דבר מסוים או שאפעל בדרך מסוימת.
לפי תפיסה כזאת, בהכרח שהסיפוק לא יכול להיות תמידי, אלא הוא תוצאה של הרבה פרמטרים שחלקם בשליטתי וחלקם אינם בשליטתי ואם זכיתי, לאחר הרבה מאמצים וסיעתא דשמייא, אחווה תחושה של סיפוק, עד התחלת הפרויקט הבא.
כשאני כותב פרויקט אני מתכוון כמעט לכל דבר, לעשיית שיעורים עם הילד, לשטיפת כלים, להכנת שיעור או מסמך כלשהו, לחיסכון לצורך משהו מסוים, ככלל, הסיפוק תמיד מגיע בסוף.
אחד מהדברים שנבראו בבריאת העולם הוא הזמן, 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד', אני מתייחס לזמן כמו מיכל שצריך למלא אותו, לאדם יש את היכולת לבחור אם ובמה למלא את הדקה הבאה.
כאשר אדם נמצא בדקה מסוימת וחושב על עוד כמה דקות אז הדקה הזאת נשארת ריקה ואין בה סיפוק.
נסביר את זה עם 2 דוגמאות: רוני ישב לשוחח עם אשתו, בזוית עינו הוא ראה את הכיור מלא הכלים, ואז במשך כל השיחה הוא חשב על הכלים שישטוף כשיסיימו לשוחח, יוצא שרוני היה צריך למלא את הזמן שלו בשיחה עם אשתו, בפועל הוא לא היה נוכח בשיחה עם אשתו כמו שצריך וגם לא שטף כלים באותו זמן, הזמן הזה נשאר ריק.
עוד דוגמא: יורם ישב בבית קפה מול המחשב וכתב מייל דחוף, תוך כדי, התקשרה זיווה המזכירה לשאול שאלה דחופה, וכך מוצא את עצמו יורם עושה שני דברים בו זמנית. מבחינה טכנית הוא הספיק לעשות שני דברים, אבל הוא פספס את הדקה הזאת ולא מילא אותה כי הוא לא היה נוכח באמת לא בכתיבת המייל וגם לא בשיחת הטלפון.
כשאני עסוק כל הזמן בהספק בוודאי שלא אוכל להיות בסיפוק, הסיפוק האמיתי לא מגיע בסוף העבודה על משהו, אלא בעבודה עצמה, אם אני מצליח להיות בה נוכח ולהנות וכך אני ממלא את הזמן בהווה בלי לחשוב בכל רגע איך זה יראה בסוף.
הסיפוק הוא תוצאה של הנאה ומילוי הזמן, בנוכחות מלאה של כל הכוחות שלי, והוא ההפך מפיזור הכוחות שלי בכמה פרויקטים בו זמנית.
החיים מוכיחים שהסיפוק האמיתי לא מגיע עם הישגים טכניים בלבד
אני יודע שהדברים נשמעים גבוהים ועמוקים, אבל מי שיזכה ליישם אותם יראה שזה פשוט יישום של דרך חיים רגועה ומספקת יותר, ושאינה פוגעת בהספק היומיומי אלא מחייה אותו. בהצלחה.
הכותב עוסק בייעוץ על פי שיטת מוח 1, ומלמד בישיבה המוסיקלית כינור דוד