אנו הולכים ביחד להגן על מדינתנו, אנו לומדים באותן אוניברסיטאות ומכללות, עובדים באותם מקומות עבודה ומשלמים את אותם מסים. אנו נופשים ומטיילים באותם המקומות. קונים באותן החנויות. משתמשים באותה תחבורה ציבורית וחשים את אותה גאווה למראה הדגל הלאומי ושירת ההמנון. ילדינו נולדים באותם בתי חולים. אנו לוקחים אותם לאותן קופות חולים. אנו יוצאים איתם לשחק באותן גינות ציבוריות.
אז רק מערכת החינוך שלנו צריכה להיות מובדלת ומבודדת?
כל ההורים רוצים לחנך את ילדיהם על פי הערכים שהם מאמינים בהם. אנו חושבים שיש בחברה הישראלית מכנה משותף ערכי גדול ביותר החוצה מחיצות כמו "דתייםחילוניים" או "ימיןשמאל". אנו רוצים עבור ילדינו את מערכת חינוך בה הם יתחנכו על פי הערכים המשותפים אלו .
הצבור החי חיי שיתוף במדינה (אני מאמין שהוא עדיין הרוב) עדיין לומד בסופו של דבר את אותה מתמטיקה ואת אותה ההיסטוריה, את אותם הערכים של "בין אדם לחברו" עליהם מושתתת חברה אנושית תקינה, את אותה אהבת המולדת, אותה שותפות גורל וזהות יהודים (ציונות - זוכרים?) אשר הביאו לתקומת העם היהודי בארצו. אפילו את אותו ספר תנ"ך!!! גם אם אנו לא תמיד מפרשים אותו לחלוטין באותה צורה, הרי "שבעים פנים לתורה". ארון הספרים היהודי, ביחד עם ביאליק, שלום עליכם, ש"י עגנון, רחל המשוררת ונעמי שמר הם מטען תרבותי משותף לצבור הרחב. אין "עגלה מלאה ועגלה ריקה" - יש עגלה משותפת ועליה עמוס מכל טוב התרבות היהודית והישראלית למין אברהם אבינו לעד "לעת החדשה".
אני מאמין שהמכנה משותף בינינו רב בהרבה מהמבדיל בינינו. ציונות, אהבת המולדת וערכי אהבת האדם , עבורי זהו בסיס מוצק ואיתן לחנך את ילדינו ביחד. בסיס ערכי, בו מתאפשרים חיים משותפים של בניה ועשיה תוך כיבוד והבנה הדדית.
הילדים שלנו, בבתי הספר המשותפים, באים כל בוקר לבית הספר ומתפצלים כאשר כל קבוצה נפגשת עם קבוצת הזהות שלה. הדתיים מתפללים את תפילת השחרית שמחזקת את החיבור שלהם להיותם דתיים ואילו החילונים נפגשים למפגש בוקר ולומדים בעל בוקר תוכן ערכי המחזק את תחושת השייכות למודל ולקבוצה שלהם.
לא, אנחנו לא מספרים להם ש״כולנו אותו דבר״ כי אנחנו לא. אבל בכך טמון כל היופי שבפסיפס הישראלי והערך החינוכי הוא דווקא המקום של לאהוב ולהכיר מישהו שחי שונה ממך כשהמכנה המשותף, החברה הישראלית והזהות היהודית היא קרקע משותפת לכולנו.
אין ציבור שהוא הומוגני, וקל להגדיר את זהותנו בניגוד לשונה והאחר. אך למען הקמת חברה בריאה יותר, חסונה יותר והפועלת למען מטרות משותפות עלינו להעצים את המשותף בינינו תוך הכרה וכיבוד ההבדלים. החברה שלנו במדינת ישראל מורכבת מהרבה מאוד ציבורים, מה שמכונה "דתיים" ומה שמכונה "חילוניים", צמחוניים ואוכלי בשר, אשכנזים וספרדים, עולים וצברים, שמאלנים וימניים. הרי ניתן ליצור בינינו אין סוף מחיצות המבדילות בינינו לבין האחר והאם לא לזה בדיוק התכוונה התורה בציווי - "לא תתגודדו"? הבה נעצים את המשותף לנו, תוך שמירה על המבדיל בינינו בפרט, כמשפחה, כקהילה וכחברה. הבה נדע לכבד ולהעריך את האחר ונמשיך יחד לבנות ולהיבנות במדינתנו מתוך שותפות ערכית.
הכותב הוא הורה לילדים המתחנכים בבית הספר המשותף בקשת מזכרת בתיה ויו"ר קהילת קשת מזכרת בתיה.
מעוניינים להגיב? desk@kipa.co.il