בכל ישיבת הסדר תוכלו למצוא אותם: בחורים, לרוב אחרי שירותם הצבאי, הרשומים כתלמידים בישיבה, מתייצבים בפתחה בכל ביקורת של מדור בני"ש, מדי פעם מגיחים לאיזה שיעור כללי, אבל ביומיום הם לא בדיוק חובשים את ספסלי בית המדרש. חלקם עובדים בעבודות שונות, חלקם עמלים על לימודי הפסיכומטרי; את הגמרא לא ראו כבר הרבה זמן. השבוע פורסם כי משרד החינוך יקים צוות חוקרים סמויים שיבדוק את התנהלותן של הישיבות, במטרה לאתר את ה"תלמידים הפיקטיביים" - כאלו הרשומים בישיבה, אך לא ממש נמצאים בה. בישיבות ההסדר טוענים שהתופעה מוכרת והיא מטופלת כל הזמן, אבל במבט קרוב יותר נראה כי המצב יותר מורכב. האם ישיבות ההסדר אכן מתאימות לכולן? האם למסלול הזה, שנוסד על מנת לגבש בני תורה הנוטלים חלק גם בשירות צבאי פעיל, הצטרפו עם הזמן אנשים שאינם מתאימים לו, אך נשארו בו בשל שיקולים זרים? יצאנו לשוחח עם תלמידים ורבנים מישיבות ההסדר (כל השמות בכתבה טושטשו, מטעמים מובנים) על הבעיה.
סדר העבודה
עוד לפני שהתגייס לצה"ל ידע מ', תלמיד שיעור ה' בישיבת הסדר בצפון הארץ, כי לימוד תורה מבוקר על ערב - הוא לא משאת נפשו. הוא החליט בכל זאת להתגייס במסלול הסדר, ואחרי תקופת השירות הפעיל שארכה 16 חודשים, חזר מ' לישיבה במתכונת שלו. לבית המדרש הוא ממעט להגיע: הוא פשוט לא מוצא את עצמו שם. "כשהבנתי שאני לא יכול ללמוד כל היום, התחלתי לחפש עבודה", אומר מ', "חשבתי שזה דווקא ישפר לי את הלימוד, שתורה לצד עבודה תיצור אצלי איזון, שבמקום להימרח כל היום בבית המדרש, אני אעבוד ואלמד וככה הלימוד יהיה יותר איכותי. בפועל, זה לא הוכיח את עצמו. גיליתי שהעבודה מעשירה אותי, שאני מרגיש בעבודה הרבה יותר טוב מאשר בבית המדרש. הלימוד הוא לא חלק מהחיים שלי, וטוב לי בעבודה".
אם לא הצלחת להתחבר ללימוד, למה לא לחזור לצבא?
"אני מאוד לא מתאים לצבא", מודה מ', "העדפתי מסלול שבו משרתים פחות זמן, והמסגרת של ההסדר מאפשרת את זה. אני לא בהכרח מצדיק את ההסדר בתור מסלול המתאים לכולם, אבל לי זה מאוד מתאים".
אין לך התלבטות מוסרית? מה אתה אומר לחבר שלך שמשרת שלוש שנים בעוד שאתה משרת פחות זמן וגם לא לומד?
"התהיות המוסריות עלו לי, אבל הן לא מספיק חזקות כדי להחזיר אותי לבית המדרש וללימוד. כשאני עומד מול חבר שלי שמשרת שלוש שנים, אני יכול לנסות להסביר את העולם שלי, אבל בפועל, לא יהיה לי מה להגיד לו".
סדר יומו של ג', הלומד בישיבת הסדר באזור המרכז, דומה: הוא לא משתתף בסדרי הישיבה הקבועים, והוא מנהל לבדו את לוח הזמנים שלו, שאיננו כולל קימה בשבע בבוקר ולימוד של שלושה סדרים ביום. "בשיעור א-ב האמנתי מאוד במסגרת הישיבתית, אבל זה השתנה אחרי הצבא", אומר ג', "היום אני יותר שלם עם עצמי, כשאני מנהל את סדר היום שלי, קם מתי שאני רוצה, ולפעמים גם לומד. לא באתי לכאן כדי לרצות אף אחד. אני לא עובד את איגוד ישיבות ההסדר, אני עובד את הקב"ה". ובכל זאת, ג' מקפיד להתייצב בבית המדרש בכל פעם שפקחי משרד הדתות ומדור בני"ש עורכים בדיקה. "אני מספק להם את מה שהם מבקשים, את הפורמליות", אומר ג', "לא מעניינים אותי כללים של אף ישיבה, מעניין אותי להיות שלם עם עצמי".
במקביל לשהותו בישיבה, ג' עובד שעתיים ביום במסגרת חינוכית, ללא ידיעת ראשי הישיבה. "כשהייתי בשיעור א', הייתי מזדעזע מאנשים שחוזרים מהצבא ולא נמצאים בישיבה", אומר ג', "אבל זה השתנה. אני לא מרגיש בעיה מוסרית עם זה. המטרה היא שאני אמצא את עצמי, וכך טוב לי".
תלמידים בודדים בכל ישיבה
כל הניסיונות לאמוד את היקף התופעה מתבססים, בסופו של דבר, על השערות. ראשי ישיבות הסדר שהתראיינו לכתבה זו מעריכים כי מדובר בתלמידים בודדים בכל ישיבה. "אני מכיר היטב את התופעה", אומר ראש ישיבת הסדר ידועה בצפון הארץ. "והיא מתייחסת לאחוז קטן מאוד של תלמידים. בישיבה שלי, אם תלמיד בשיעור ד' או ה' לא מגיע לבית המדרש, אנחנו בודקים מה קורה איתו. הר"מים נמצאים עם יד על הדופק, ואם צריך, אנחנו גם מחזירים אנשים לצבא. אני כן יכול לומר שהתופעה הזו רווחת בעיקר אצל בחורים לקראת סוף שיעור ה', שכבר מרגישים מיצוי ומתחילים להגיע פחות לבית המדרש, וגם זה בטיפול".
"המציאות הזו כמעט לא קיימת", אומר ראש ישיבה אחר, "המצב היום בישיבות הוא לא כמו פעם, שהר"מ היה מנותק מהתלמידים, והיה מסתפק בללמד גמרא וזהו. הר"מים מכירים את התלמידים ומחוברים אליהם, ואם יש בחור שלא נמצא בסדרים, שעובד בלי אישור או לא מגיע לבית המדרש, מטפלים בזה. אם יש תלמיד שלא מתאים לו להיות בישיבה, הוא מחויב לחזור להשלים את שירותו הצבאי".
המסגרת לא מתאימה לכולם
צ', ר"מ בישיבת הסדר ידועה, מכיר את התופעה מקרוב, ולדבריו, היא מלמדת על כך שישיבות ההסדר כבר לא מיועדות לכולם. "אני יכול מאוד להבין את החבר'ה האלה", הוא אומר, "הלימוד היומיומי הוא מאוד אינטנסיבי ושוחק, הרבה אנשים משתנים בצבא ופתאום אין להם חשק ללמוד, והם כבר עם רגל אחת בחוץ. צריך להבין שבסופו של דבר המסגרת של ישיבות ההסדר לא מתאימה לכולם, ויש מספיק מסגרות אחרות."
כיום לא קיימת מסגרת המאפשרת למי שאיננו מעוניין, או יכול, לשבת יום שלם בבית המדרש. גם מסגרות כמו מכינות קדם צבאיות - מקדישות חלק ניכר מסדר היום ללימוד בבית המדרש. ולמעשה לא קיימת מסגרת המאפשרת לתלמידים לחלק את סדר היום שלהם בין לימוד בבית המדרש, לפעילות התנדבותית בקהילה או עבודה. כך שתלמידים שסיימו את פרק השירות הצבאי ואינם מוצאים את עצמם במסגרת הישיבתית המלאה, מוצאים את עצמם מתוסכלים מכך שהם אינם מתאימים למסגרת הקיימת, ופעמים רבות מוותרים על הלימוד כולו, ובוחרים "להעלם" מסדר היום הישיבתי בתקווה שהנהלת הישבה תבין את המצוקה ותעלים עין.
לדברי איגוד ישיבות ההסדר, מדובר בתופעת שוליים. "מתוך כ-1500 בחורים במחזור ייתכן ויש בודדים אשר אינם מתמידים בלימודם כיאות, אך זו בוודאי לא תופעה שמאפיינת את כלל תלמידי ההסדר ואולי היא נמצאת בשוליים בלבד. במידה וישנם מקומות בהם תלמידים מגיעים אך ורק לביקורות זוהי תופעה מגונה ביותר אשר מבטאת חוסר יושר אישי וציבורי. צריך לדעת שגם הצבא נותן לתלמידים שנמצאים לאחר השירות הפעיל אישורי עבודה בתיאום ובאישור ראש הישיבה לשעות אחר הצהריים והערב במקרה הצורך. בכל מקרה, מדיניות איגוד ישיבות ההסדר בתיאום עם ראשי הישיבות והצבא, במקרים שתלמידים אינם ממלאים את חובתם כיאות להוציא אותם ממסלול ההסדר ולהחזירם לשירות צבאי".