הייתם פעם בחתונה יומיים לפני תשעה באב?
אני עוד לא הייתי, כאחת מהמגזר, אני יודעת שאסור. חברתי המושבניקית החילונית לעומת זאת, לא יודעת. הגילוי היה מפתיע בשבילי, כמו גם הידיעה שהיא כמובן מצפה לראותי שם. זה הלך בערך כך: "אז...קבענו תאריך לחתונה! זה יוצא יומיים לפני תשעה באב, מה את אומרת? אמרו לי שזה מביא מזל רע! זה נכון?" אוקיי. נשימה. ולהמשיך. לא, אני לא חושבת שזה עושה מזל רע, אי לא מאמינה במזל רע והאמת, אני לא מאמינה במזל כלל. "את יכולה לעזור לי למצוא רב?" היא שואלת ואני כמובן מתחייבת לעשות כל שביכולתי על מנת לחתן את חברתי בחתונה יהודית וכשרה.
אז יצאתי לדרך.
לא אלאה אתכם בפרטים. זה לא מעניין אתכם ואני לא רוצה להזכיר שמות, מה גם שאת רובם אני לא ממש זוכרת. חוץ מהתותחים הכבדים כמובן. וכן, הצלחתי לשאול כמה מהרבנים היותר נחשבים בציונות הדתית ואני חייבת להגיד שהתאכזבתי.
"מה פתאום", "נורא ואיום" והמשפט האהוב עלי ביותר היה "אין דבר כזה". לא עזרו תחינותיי ואפילו כשטענתי באזניהם שהיא עלולה להתחתן בחתונה אזרחית אם לא תמצא רב שיחתן אותה, לא עזר לי. "שתשנה תאריך" הם אמרו לי. ואני? אני יודעת למה היא בחרה בתאריך הזה. הוא זול. פי כמה מתאריך אחר, והוא לא אומר לה או לבן זוגה כלום. אז למה היא צריכה לשנות? כי לנו זה מפריע? ואולי ראוי שנפריד בין מה שנראה או לא נראה לנו למען אנשים שלא חושבים כמונו.
האם חתונה בתשעת הימים הינה באותה הרמה כמו חתונה אזרחית? אני לא בטוחה. האם לא עדיף לוותר בסיטואציות מסויימת בשביל להרוויח דבר אחר, גדול יותר?
נחזור למשפט "אין דבר כזה" זה מן משפט כזה שדווקא יוצא לי לשמוע הרבה במגזר. כשרוצים לתאר משהו שהוא ממש אסור, אומרים עליו "אין דבר כזה". כאילו אם נגיד על תופעה מסוימת שהיא לא קיימת, אז אולי היא באמת לא קיימת.
ויותר מזה, אנחנו אלה שהחלטנו שדבר זה או אחר לא קיים. כאילו אנחנו סלקטורים של החברה ומחליטים את מי להכניס למועדון ומי ילך לאכול חצי מנת פלאפל מאחורי התחנה המרכזית.
עוד דוגמא. לפני פחות מחצי שנה במהלך קמפיין הבחירות, חשף אתר כיפה את הראיונות עם חברי מפלגת הבית היהודי, בין השאר על יחסם להומוסקסואלים. שניים מהמתמודדים (שוב, השם לא חשוב מבחינתי אבל אם חשוב לכם לכו תראו את הסרטון) טענו "אין דבר כזה" כתשובה לשאלה מה דעתך על משפחה חד מינית. ואני תוהה ביני לבין עצמי ולשניים הנוספים שאולי קוראים שורות אלה, בפתחו של שבוע הגאווה וממש לאחר שסיימתי לצפות בפרק נוסף של האח הגדול אותו מנחה בגאווה אסי עזר (משעשע? חשבתי על זה לבד). האם באמת אין דבר כזה? כלומר, זה המצאה? אין באמת זוגות חד מיניים? זה חלום? אולי אם נעצום עיניים זה יעבור מעצמו?
גם חברתי היקרה, המתחתנת סמוך לתשעה באב גם אמיתית וממש לא חלום, רק שהיא תתחתן בחתונה אזרחית. וזוג מאוהב אחר שבמקרה הוא גם חד מיני לא יוכל להתחתן אף פעם. כי הרי הם לא קיימים. אין בעיה, טאטאנו אותה. עכשיו הכל בסדר, הומוגני ואחיד ואפשר לישון בשקט.
ומשהו אחר שקצת מתקשר. לאחרונה נתקלתי ברעה חולה מסוג מיוחד. נתקלתי בה בטלוויזיה בעיקר אך לא רק. גם הפייסבוק מוצף בה ועוד לא גילינו את קצה הקרחון. אני מדברת כמובן על ההתעללות בבעלי חיים שהולכים לשחיטה.
לא, אני לא צמחונית (למרות שהייתי רוצה מאוד, לצערי מרק הבשר של חמותי הוא הכי טעים בעולם) וכן יש חיות שמגדלים אותן אך ורק לשם שחיטה, אני מבינה ומקבלת את זה. אבל האם יש צורך בהתעללות חסרת הרחמים הזאת? האם מכות החשמל באמת נחוצות? והצפיפות הבלתי נסבלת? ודחיפת החיות אחת על השנייה עד שהן נמחצות למוות? האם זה חלק חשוב בתהליך השחיטה היהודי הכשר שלנו?
אני שפעם הייתי גאה להגיד שאני אוכלת רק בשר כשר, היום כבר יודעת שהוא לא כשר. נכון שיש עליו חותמת של הרבנות. אבל הוא ממש לא כשר. חיות שסובלות כל כך לפני שהן נשחטות לא יכולות להיות כשרות בעיני אלוהים ואסור להן להיות כשרות בפני אדם.
יש לי רעיון, למה שהרבנות הראשית לא תתנה את מתן ההכשרים שלה בכך שחיי הבהמות יהיו נעימים או לפחות נטולי סבל עד סופם? כך אנחנו נאכל בשר כשר, החיות יהיו בללה לנד וכולנו חיים באושר.
טוב, לפחות כל מי שיכול.